צמאים לדם 2

יצאתי מהדירה של האיש וקפצתי מהמרפסת. זה לא היה כל כך גבוה אבל הרגליים שלי רעדו וכאבו ופיקת הברך שלי יצאה מהמקום. מעדתי אל המכונית כשאדם כבר ישב בה. נכנסצי ויצאנו לדרך. "למה המיכל לא מלא? את יודעת שעם היית ממלא את המיכל זה לא היה הורג אותו." הוא אמר בכעס כשהסתכל על הכביש. "אני יודעת מפגר!" אמרתי והבטתי מהחלון. לפתע שמעתי סירנות של משטרה. הבטתי במראה והשוטרים היו קרובים. "שיט! שיט! שייייייט!" הוא אמר. התחלתי לחפש בתיקי מזרקים. הם היו שם. " זה בסדר. תעצור בצד." אמרתי. והוא עצר באמצע הכביש. שלושה שוטרים חמושים עם אקדחים מכוונים לראשינו יצאו מהניידת. יצאנו אני ואדם עם ידיים למעלה באוויר. "בבקשה אל תירו בנו." התחלתי להגיד ולזייף בכי. "אני ואחותי רק רצינו לנרגיש אקשן ולפרוץ לבית של מישהו…. אנחנו מצטערים נו בבקשה סליחה." אדם אמר והתחיל לבכות. החנקתי את צחוקי. "אתם שניכם מופרעים, באים איתנו. כנסו לניידת." השוטר השמנמן אמר. נכנסנו לניידת אחרי שהם אזקו את ידיינו באזיקים. זה היה ממש כמו בסרטים שהפושעים יושבים בניידת אזוקים מאחורי סורגים. "חתיכת שני אידיוטים. יש לכם הורים בכלל? מה הבן אדם המסכן הזה עשה לכם? למה הייתם צריכים לירות בו ברובה שלו?" השוטר השמנמן אמר בנימה מזלזלת במיוחד. אדם גלגל את עיניו. רגע אחד…. ברובה של עצמו? רני יריתי באיש הזה ברובה שלי. "אנחנו לא ירינו בו!" אמרתי. "אמרתי לך!" אמר השוטר בעל השיער הבלונדיני הארוך על ידו. הם התלחששו ביניהם עד שהגענו לתחנת המשטרה. היינו בתחנה כבר כמה פעמים שנתפסנו, אני ואדם. ותמיד יצאנו בשלום.
חיכינו כמה דקות, אני ואדם ישבנו על הספסל ביידים אזוקות וגב כפוף. "תיכנסי אלה." אמר אחד השוטרים ששהה בחדר לפנינו. נכנסתי בצעדים שקולים, זוכרת מה אני צריכה לעשות. חדר החקירות הקטנטן שלרוב היו מתבלבלים בינו ובין השירותים היה בצבע אפור. במרכזו שולחן ועל התקרה תלויה מנורה שהאירה את החדר באור לבן. הייתי כבר בכמה חקירות במשטרה. פעם אחת עשו לנו את נוהל השוטר הטוב והשוטר הרע. פעם אחת את השוטר הלא מסתפק. ועוד פעם את השוטר המשעמם בטירוף שבא למות. זאת הייתה הפעם הרביעית שהיינו בחקירה. הורידו לי את האזיקים לפני החקירה. ברור שהם זכרו אותנו . אבל הם לא זכרו מה עשינו ולמה הם שיחררו אותנו. ישבתי בכיסא האפור בחדר האפור עם הקירות האפורים לייד השולחן האפור. ניסו שהאווירה פה תהינ כמה שיותר מפחידה? טוב זה ממש לא הפחיד אותי.
"אלה זאת פעם רביעית." אמר החוקר האמצעי שעה ששני החוקרים האחרים עמדו במקום ללא נוע. הם שומרים או חוקרים? "בפעם הראשונה ויתרנו לכם. בפעם השנייה ויתרנו לכם. בפעם השלישית עוד איכשהו ויתרנו לכם. אבל הפעם…. זה לא הולך לקראת." הוא אמר בתוקפנות ודפק עם ידיו בעצבנות על השולחן. שיט. יש לי רק שני מזרקים וסכין. מה אני אעשה? איך אתגבר אליהם? "תגידי לי מה את חושבת לעצמך?!" הוא צעק והבטתי בו. הסתכלתי בעיניו. הוא לא ציפה לזה והיה נראה מופתע לכמה שניות אך הבעתו מיד השתנתה לתוקפנית בחזרה. לפתע ראיתי על פניו צלקת מכוערת המתחילה מגבתו, ממשיכה לעינו הימנית ומגיע לסנטרו. חוץ מהצלקת הזו הוא היה מטופח ביותר. הוא נראה בשנות השלושים המוקדמות. הבטתי בידיו השריריות. מבטי גלש לאצבעותיו וכמו שחשבתי, אין טבעת. "אופס… איי דיד איט אגאין."אמרתי בנימה תמימה והבטתי בו. הוא פשוט רתח מזעם. אוקי זה או עכשיו או לעולם לא. הוצאתי מזרקים מהכיס הפנימי שבמכנסי והסתערתי על השומרים. הם התעלפו שניהם עוד לפני שהספקתי להגיד סופרקאליפראג'ליסטיקאקספיאלידושיס. הסם הזה חזק. מיד שלפתי את הסכין התקועה בכיס פנימי בקדמת מכנסיי וכשבאתי לתקוע אותה בליבו של החוקר ידו עצרה אותי. "אלה. את תתחרטי על זה." הוא אמר בפשטות. כאילו הוא לא הולך למות עוד רגע. התעלמתי ממנו וביידי השמאלית שלא מחזיקה בסכין הורדתי את ידו במהירות. נעצתי את הסכין בליבו וסובבתי פעם אחת. כשהוצאתי אותה הכנסתי אותה לכיסי והוצאתי את המרקים מעורם של השומרים. יצאתי החוצה והופתעתי לגלות שאדם ישב לבד. " איפה השומר שלך?" לחשתי לעברו. " הלך להשתין." הסתכלתי ימינה ושמאלה וחתכתי את האזיקים מידיו של אדם. רצנו לשירותי הבנות. ולא היה שם אף אחד. בדקנו כל תא עד שמצאנו חלון מילוט מאחד התאים. הוא היה נעול. רק זכוכית וכמה סורגים הפרידו ביני ובין הבחוץ. "את חושבת שנצליח לצאת מהחלון הזה?" אדם שאל. "זה לא שיש לנו בררה אחרת." אמרתי בעודי מנפצת לזכוכיות קטנות את החלון. הגעתי לסורגים והתחלתי לחתוך אותם בסכיני. אדם עזר בסכינו ולפתע שמענו צעדים מתקרסים מבחוץ השירותים. "שיט!" אמרתי. "חייבים למהר." אדם הוסיף. המשכנו לחתוך את הסורגים עד ששמענו את דלת שירותי הבנות נפתחת. נעלנו את התא בו ביינו והתחלנו להזדחל אל בחוץ דרך החלון המנופץ. "אדם ואלה! אנחנו יודעים שאתם שם. תצאו מייד." אדם יצא החוצה. נשארתי בתא. מנסה לצאת. לפתע שמעתי מין קול חריקה משונה. הסצובבצי אחורה וראיתי את המנעול מסתובב. פאק הם הולכים לפתוח. שיט. שיט שיט. למה דווקא היום? למההה??? ניסיתי בשיא המהירות לצאת והצלחתי
אדם משך את ידיי. נשרטתי מהסורגים ולבסוף כשיצאתי ועברתי לעמידת שש הרגשתי מישהו נוגע בנעליי. ניסיתי למשוך אותן פנימה אבל לא היה זמן. הנעל נשארה אצלו. רצתי אחרי אדם והשגתי אותו. נכנסנו למכונית. אני נהגתי. התנעתי ושמענו יריות. התנעתי והרכב לא זז. היריות הפסיקו. ראינו משהו כמו 10 שוטרים חמושים מתקרבים אלינו במהירות. נעלנו את המכונית. ניסיתי להתניע שוב ושוב והמכונית לא התניע. הם היו קרובים בערך 10 מטרים מאיתנו. התנעתי שוב והיא לא התניעה. שוב וסוף סוף יצאנו לדרך.