פרק שלישי – טיפוס מתלהט

10:00 בבוקר, 25 בינואר 2086, הר הגעש סארייצ'ב, מאטואה, האיים הקוריליים, רוסיה.

"המטרה שלכם, בחורים, היא להביא לי את המשקפיים שלי, ששכחתי למעלה במצפה. אסור ללכת על שבילים, ואם אתם לא בסכנה אמיתית אז לשמור על דממת אלחוט. יש לכם שעה להתארגן ואז את יוצאים. רק תיזהרו מזרמי הלבה, ההר קצת זועף היום." זה היה התדרוך של קפיטאו (קפטן) רוברטו באשטו מהכוחות המזויינים של פורטוגל, המפקד של פלוגת המחץ השלישית סנטיאגו. הקפיטאו היה ידוע באכזריותו, אבל כשחייל היה בצרה או נפגע איך שהוא אפשר היה לסמוך על הקפיטאו שידע מה לעשות, הוא היה האבא של הפלוגה.
"המפקד, כן המפקד!" קראו 25 החיילים שנבחרו ל'משימה'. כולם ידעו שמדובר רק באימון, אפילו שהמשקפיים שלו באמת היו למעלה.
מיד לאחר התדרוך הם החלו להתארגן, ארזו ציוד טיפוס הרים, אוכל ושתייה, ערכות עזרה ראשונה ותחמושת. כל אחד מהם יצא עם תיק במשקל 25 קילו, רובה והם עצמם.
הם טיפסו על ההר, הגיעו אל המשקפיים וחחזרו כמעט בלי בעיות, אחרי הכל, זה מה שהם עושים כבר חצי שנה.
כשהגיעו למטה, מצאו את הקפיטאו מדבר בטלפון. "כן, ברור" אמר, "אנחנו נצא בהקדם האפשרי, קוד אלפא לימה נובמבר סיירה. מיד."
"המפקד, מה קרה?" שאל אחד החיילים.
"הועברנו, אפורים (כינוי גנאי לחייזרים) תקפו את האמריגוס (אמריקאים)", אמר. "תכנס את הפלוגה, אנחנו נצא מחר עם אור ראשון."
"המפקד, כן המפקד!" קרא, ויצא לדרכו.

12:00 בצהריים, 26 בינואר 2086, איפהשהוא מעל האוקיינוס האטלנטי.

"רבותיי, לראשונה מזה כמעט 60 שנה, כוחות צבאיים של פורטוגל יישתתפו במלחמה. כולכם לא נולדתם בפעם הקודמת, ולכן אזהיר אתכם, שאין דבר מחריד ממלחמה. זוהי שפיכות דמים ארורה שהייתי מקווה להמנע ממנה. אנחנו הולכים לנחות באלבמה, ומשם ניסע יחד עם כוחות אמריגוסים למיאמי. ברגע זה ממש, מתרחשת במיאמי שפיכות דמים, אחוזי האבידות של האמריגוס גבוהים מאוד. תפקידנו יהיה לנסות מספר נשקים חדשים שאמורים לפגוע ביריבים שלנו, ביניהם תותח אור מרוכז, טנקי פיברגלאס משוריינים ועוד הרבה טימטום שהאמריגוס המציאו. אתם תקבלו תדרוך לגבי ההפעלה בדרך.
"חיילים, אני גאה בכם, הלוואי שלא הייתי צריך להיפרד. אני אהיה שם, מאחורי הקלעים. לא תהיה לי שום יכולת לתקשר איתכם, ואני מצר על כך. ההוראות שלי הן פשוטות, להקשיב למפקדים שלכם, לירות קודם ואז לשאול שאלות.
"זה היה לי לכבוד לשרת יחד איתכם, שאלוהים יברך אתכם.
"בהצלחה."
נאומו של הקפיטאו ריגש את הפלוגה, הם הכירו אותו וידעו שהוא אוהב אותם, אבל מעולם לא הבינו שהם בניו, והוא אביהם (מטאפורית, כמובן). הם חייכו ושתקו בעוד המטוס שלהם חולף מעל עוד ועוד גלים בדרכם אל שדה הקרב.

ובינתיים, במיאמי, האמריקאים החלו להבין שמהשהו השתבש בצורה ממש, אבל ממש גרועה…