פחית הנפט פרק 8 כדי לכם ממש לקרוא

עדנה מוזס 29/11/2013 738 צפיות אין תגובות

-המשך-
"אוי לא!" צעקנו יחד אני ואלכס. מולנו עמדו שני הגברים, מסתכלים עלי ועל אלכס במבט מבסר רעות.
"אתה!" צרח הגבר הראשון והצביע אלכס. אלכס רעד. "בגללך אבדנו סיכוי לברוח מהארץ!" חשף הגבר השני את מטרותיהם. על פני הגבר הראשון הופיע ארשת תדהמה. "בוריס! גיליתה להם את הכוונות שלנו!" זעם הגבר הראשון. הגבר הראשון, שמתברר ששמו בוריס, אמר:" מה זה משנה! הם במילא לא יוצאים מכאן" בחיוך מרושע, חושף שיניים רקובות. הגבר הראשון הסתכל על בוריס ואמר:" זה נכון, נוכל למקור אותם למשהו בשוק הסחר בילדים". הזעם שבי התגבר. "מה זאת אומרת! אני שומעת כל מילה שלכם! אתם ממש לא מוכרים אותנו!" התנגדתי. "מאוד אמיץ מצידך, אבל אנחנו לא ממש מפחדים ממך". אמר הגבר הראשון.
הביטחון שלי גבר. "גם אנחנו לא מפחדים ממש ממכם!" החזרתי להם. "דברי בשם עצמך! החבר שלך כאן משקשק מפחד!" לעג בוריס. הגנבתי מבט באלכס, הוא באמת מפחד. אני לא! אני יודעת שאני אצטרך לעבור דברים קשים, ומפחידים הרבה יותר!
"טוב שרגא, אנחנו לוקחים אותם אתנו!" אמר בוריס. הגבר הראשון, כלומר שרגא ענה:" כן! לא נבזבז זמן!" ותפס בזרוע אחת של אלכס. אלכס נראה קפוא. בוריס בא, תפס לי ביד, אבל אני הרבצתי לו בשנייה.
"את באמת לא מפחדת!" נדהם בוריס, ותפס את היד השנייה שלי. ניסיתי להאבק אבל בוריס החזיק אותי מול פניו ואמר באיום:" אם לא תפסיקי אני אתלוש לך את הידיים!" הוא החזיק אותי בשני ידיי לפניו, ודחף אותי. שרגא גרר את אלכס מאחוריו. הלכתי באי רצון וחשבתי על דרכים לברוח. לפתע עלה לי רעיון. הרמתי את רגלי, ואז, במהירות של נחש, בעטתי ב-אתם יודעים מה של בוריס. בוריס עזב את ידיי והחל לקפץ וליבב. אלכס התעשת וגם בעט בשרגא. שרגא ובוריס התפתלו על הרצפה בכאב. "בוא, מהר!" קראתי לאלכס, והתחלנו לרוץ. מרחוק ראינו את עיגול האור של פתח הביוב. רצנו לעברו. לפתע בום! נפלתי על הרצפה. הסתכלתי מאחורי וראיתי את בוריס מחזיק ברגלי. "ילדה קטנה וטפשה!" הוא מלמל בכעש. אלכס עצר. לפתע הוא קיבל אומץ, והחל לבעוט בבוריס. בוריס תפס את הרגל של אלכס והחל לסובב אותה. מפינה אחת של הביוב הופיע שרגא. "לא הבנתם ילדים טיפשים?! אתם לא תצליחו לברוח, אנחנו הרבה יותר חזקים!" הוא ניסה לתפוס לי את היד אבל אני התחמקתי. לפתע ראינו גוף צף במים. גם שרגא ובוריס הבחינו בוא. בוריס הרפה מאלכס, ואלכס נפל על הרצפה ברעש. בוריס ושרגא התקדמו אל עבר המים, בחנו את הגוף הצף, ואז הוציאו אותו מהמים. בינתיים אני ואלכס החלנו להתקדם בשקט אל עבר עיגול האור. פתאום שרגא ובוריס הסתובבו. "עצרו במקומכם!" שאג שרגא. בוריס הניף למולנו את מה שהוציא מהמים. זה היה, למרבה הגועל, הגופה של רודריגו, הכלב. פתאום תקפה אותי תחושת אשמה. "אתם גרמתם לזה?!" צעקו שני הגברים יחד. "כ… כ.. כן" עניתי. "אתם תשלמו על זה!" צעק בוריס בעצב. הכלב הזה כנראה היה הדבר היחיד שאהב אותם, והדבר היחיד שהם אהבו. שרגא קפץ עלי ועל אלכס בידיים מורמות. "רגע!" צעק אלכס. שרגא הוריד את ידיו. "מה אתה רוצה?" שאל בחוסר התעניינות. "יש לי הצעה". 'מצוין תוכנית שתוציא אותנו מהמצב!' חשבתי בליבי. "נו מה ההצעה שלך?" שאל בוריס בחוסר סבלנות. "ההצעה שלי היא: אם אנחנו נצליח להחיות את הכלב שלכם, אתם תתנו לנו ללכת, מה אתם אומרים?". בוריס ושרגא הסתכלו זה על זה. 'נכווה שהכלב הזה חשוב להם'. כווינו אני ואלכס. בוריס הנהן לשרגא.
"בסדר אנחנו מסכימים, אבל יש עוד תנאי" סיכם בוריס. "מה התנאי?" שאל אלכס. "שלא תספרו למשטרה שום דבר!" השלים שרגא את דבריו של בוריס. עכשיו היה תורנו שלי ושל אלכס להחליט. זו באמת החלטה קשה, הרי אם נסכים הפושעים האלה לא יקבלו את העונש שלהם! אבל האמת, חשוב לי להגיע לנאס"א, ואין לי כוח להסתבך בחקירה, אבל… אבל… "קריאה לפני אחרונה לטסים לטקסס! קריאה לפני אחרונה לטסים לטקסס! עוד 10 דקות נשארו!" שמענו קול מלמעלה. נראה לי שגם לאלכס אין כוח ורוצה כבר להמריא, כן החלטנו! אנחנו נחיה להם ת'כלב והם ישחררו אותנו, וכאילו הדבר לא קרה.
"בסדר, אנחנו מסכימים!" ענינו פה אחד. בוריס הניח לרגלי את הכלב. אלכס ואני התקרבנו. קרבתי את אוזני לחזהו, לבדוק אם יש עוד דופק. חייכתי, "יש לו דופק!" הודעתי לכולם. אלכס פתח את הפה של רודריגו דפק לא על הגב. שרגא ובוריס הסתכלו עלינו בחשש. הכלב החל להשמיע קולות משונים. כנראה שלא בלע מים, וטוב שכך. נערנו את רודריגו וניסינו להעמיד אותו. ראיתי תקווה בעיניהם של שני הגברים. העיינים של רודריגו נפתחו, והלשון יצאה החוצה. הוא החל לדדות אל עבר שרגא ובוריס. שמחנו כולנו. "אנחנו יכולים ללכת עכשיו?" שאל אלכס. "כן, אתם יכולים, אבל תזהרו! אם אתם מגלים משהו ממה שקרה…" אמר שרגא וקיבץ את אגרופו. "קריאה אחרונה לטסים לטקסס! קריאה אחרונה לטסים לטקסס!" שמענו שוב את הקול. יצאנו מפתח הביוב. לקחנו את התיקים ושמנו בתוך טע מטען.
הנה הטיסה לטקסס מתחילה!

המשך יבוא….


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך