פחית הנפט פרק 6 כדי לכם ממש לקרוא (פרק מעניין במיוחד)

-המשך-
באור העמום של פנס ראיתי בתחילה שני גברים גבוהים. אחרי זה ראיתי מיי ביוב זורמים, חולדות, וגם ראיתי שקשרו אותי לכיסא ושחסמו לי את הפה בדבק סלוטייפ. "נו נו נו!" אמר אחד הגברים. "מה יש לנו כאן?" מבין החשכה הופיע כלב רועה גרמני ענקי, מסתכל עליי בעניים רעבות. ניסיתי להשתחרר מהכיסא, אבל מרוב מאמץ נפלתי עם הכיסא על הרצפה המטונפת. הגבר השני הרים אותי חזרה עם הכיסא. "את לא ממש תצליחי לברוח" אמר הגבר הראשון. "כן, כי אם תנסי רודריגו שלנו כבר יתפוס אותך" אמר הגבר השני ברשעות, תופח קלות על ראשו של הכלב. הבטתי בהם בעניים מבוהלות. שני הגברים היו מאוד דומים, כנראה היו תאומים. התנדנדתי שוב בכיסא, אני לא מתכוונת להישאר כאן! "עינבלללל! דיי זה לא מצחיק! איפה את?" שמעתי את אלכס קורא לי שוב. "חע חע!" צחק הגבר הראשון. "אני רואה שאת מבינה בדיוק כמוני מה פרש הקריאות האלו". חיכיתי שהוא יסביר, ניראה לי גם שהוא חיכה שאני אדבר, אבל כנראה שהוא לא ראה שהפה שלי מכוסה. הבנתי בדיוק מה קורה. הם חטפו אותי בלי בושה!
אבל למה? חיכיתי עוד קצת ואז הגבר השני אמר:"טוב כנראה שאת לא מספיק חכמה בשביל לדעת".
אני לא חכמה? אם כבר הוא! הוא קשר לי את הפה איך הוא רוצה שאני אדבר?! "את מבינה? אנחנו חטפנו אותך, בגלל החבר שלך, שאבא שלו במקרה הוא ראש העיר, חשבתי שאת יודעת את זה" אמר הגבר הראשון בלחישה מרושעת. עכשיו אני מבינה! הם חטפו אותי בשביל שאלכס ייתן להם כסף תמורתי, כי אבא שלו הוא ראש העיר, והם יודעים שיש לו הרבה כסף. "עכשיו היא מבינה" אמר הגבר השני ונתן לי מכה חזקה על הגב. נפלתי קדימה עם הכיסא, זה עשה הרבה רעש. הגבר הראשון הרים אותי חזרה.
ניסיתי לחשוב על דרך לברוח, אבל אי אפשר, גם בגלל הכלב המשוגע , וגם בגלל החושך הזה, חושך מיצריים! 'בקיצור' חשבתי בעצב 'אין לי סיכוי לברוח'.
לפתע הרגשתי משהוא דביק מטפטף עלי.

-בינתיים מה שקרה עם אלכס-
אלכס חיפש אותי כבר חצי שעה. הוא כבר היה מיואש. עוד חצי שעה הטיסה יוצאת! הוא חיפש אותי בכל החנויות, שאל אנשים אבל לא מצא אותי. לפתע הוא הבחין בתיק שלי, הוא רץ לעברו, הרים אותו, וראה זרם של פרוזן יוגורט נמס, שזורם לאטו למכסה ביוב, לתוך חור קטן במכסה. אם אלכס היה טיפש, וחושב שהפרוזן יוגורט הזה הוא סתם זרם יוגורט טועה הכל היה נגמר אחרת ולא היה סיפור לכתוב. עם הוא היה קצת חכם, אבל לא ממש, הוא היה מרים את מכסה הביוב ישר, אז שני הגברים היו "מוכרים" אותי לאלכס. מזל שאלכס הוא חכם, אז הפעולה הבאה שלו הייתה להציץ בחור הקטן מאוד הזה, ואז הוא ראה אותי, קשורה לכיסא, מוכה ונופלת על הרצפה בידי הגבר השני. עם אלכס לא היה ממש דואג לי באותו רגע, הוא היה קורא לאחד השוטרים במקום, אבל הוא כן דאג לי ממש באותו הרגע. המוח שלו חשב מהר. הוא ראה את הכלב המשוגע, הוא ראה שאני קשורה, הוא ראה את שני הגברים עומדים לידי וצוחקים.

-וזה מה שקרה:
אלכס פתח מהר את הרוכסן בתיק שלי, ופשפש בפנים עד שהוא הרגיש במשהו קשה, עשוי עץ ומשך אותו בתנופה אחת. הוא שם את האולר בכיס, ואז חיפש משהוא כבד. הוא ראה פסל קטן של מטוס ליד הספסל. הפסל היה עשוי אלומיניום אבל הוא עדין היה קצת כבד. הוא הרים את הפסל והניח אותו לידו.
הוא הציץ מבעד לחור וחיכה.
"מוזר" אמר הגבר הראשון. "אני לא שומע אותו קורא לך, ילדה". הוא הוסיף. 'יופי! עוד משהו שקורא לי ילדה' חשבתי בליבי. "אולי הוא איבד תקווה" גיחך הגבר השני. שני הגברים עמדו אחד ליד השני והסתכלו עלי בציפייה. לא קרה שום דבר. הם התרחקו קצת מימני, וחשבו שאני לא שומעת מה הם אומרים, אבל שמעתי כול מילה. "תקשיב עם הוא אבד תקווה אנחנו מתקפלים! ולוקחים את הילדה איתנו". לחשש הגבר הראשון. "אבל לא נצליח לברוח לחו"ל ללא הכרטיסים שהחבר שלה אמור להביא לנו!" מחה הגבר השני. "אתה צודק! נצטרך להחביא אותה עד שנמצא משהו אחר שנוכל למקור אותה תמורת הכרטיסים לחו"ל".
ההבנה הכתה בי! (הפעם לא נפלתי עם הכיסא) הם רוצים למכור אותי, לא תמורת כסף, אלא תמורת כרטיסים לחו"ל, כדי לברוח מהארץ! בעודם מדברים, מכסה הביוב הוסת, ופסל של מטוס, די קטן, מאלומיניום נפל על ראשיהם של שני הגברים.

-המשך יבוא-