פחית הנפט פרק 3 (כדאי לכם ממש לקרוא)

-המשך-
"הלו? מדבר בוב, מנאס"א מסתבר שכן צריך אותך למשימה, זה דבר קשה משחשבנו". אמר בוב בקול מתנצל. "חכה רגע" אמרתי לו. הנחתי את הטלפון על השידה וצרחתי:"יאסוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!"
אלכס הסתכל עלי במבט מוזר. עשיתי לו ביד תנוע שאומרת 'נדבר אחר כך' וחזרתי לשיחה. ניסיתי לשמור על קול רציני ולא לפלוט יאסו. אמרתי לו:" טוב בוב, אני אמרתי לך, טוב אני מוכנה לצאת למשימה!" אמרתי באנגלית. אלכס שישב על הכורסה, שיודע טוב יותר מימני אנגלית, הבין כול מילה. "רגע, רגע! ילד- אה ענבל, לא כל כך מהר, עכשיו אני צריך לשאול את ראש ה-" כל שאר הדברים נשמעו לי ככה:" בלה בלה, בלה בלה בלה בלה, בלה בלה בלה… הבנת?" "לא" אמרתי. "טוב אז בקיצור, אני צריך להוציא אישור ואחר כך נדבר" הוא הסביר. "כמה זמן תצטרך בשביל זה?" שאלתי. "משהוא כמו, יומיים ניראה לי"…
"יומיים?! זה מלא זמן!" מחיתי. "זה הכי פחות שאפשר" הוא ענה ביובש. "טוב בסדר" התפשרתי. "אבל עם לא כיבלתי תגיד לי גם!" "בסדר, ביי" "ביי" ניתקתי. "מי זה היה?" שאל אלכס. התיישבתי על הספה ליד הכורסה, והסברתי לו מה שקרה. "רק על תספר להורים שלי! אחרת וואי וואי מה יקרה לך!" הזהרתי אותו.
"תרגיעי אני לא מספר, מבטיח!" הוא אמר. החושך החל לרדת. "כדאי שנכין לך כבר את המיטה" אמרתי.
הוצאתי מזרן דק לבן, ופרסתי ליד המיטה שלי. הוצאתי כרית ושמיכה והנחתי על המזרן. "כדאי שנלך לישון" אמרתי. לבושים בפיג'מה נכנסנו למיטות והלכנו לישון.

-כעבור יומיים-
אף אחד לא יתקשר.
חיכיתי לשב. אלכס הדליק את הרדיו. "והרי כחחחחח גם היום כחחחחחחחחח הגיעו דיווחים על פחית הנפט, שהחלה כחחחחחחחח לחסות גם את קוריאה כחחחחחח." אלכס כיבה את הרדיו. "זה מה שהתכוונת?" שאל. "כע" עניתי. "והם עדין לא יתקשרו?" שאל אותי שוב. "לא". לקראת ערב צלצל הטלפון. "הלו?" שאלתי בתקווה שזה בוב. "הלו חמודה זה אבא, הכל בסדר אצלך?" שאל. "כע ברור" עניתי. "ואלכס ישן אצלי עד שהגשם החומצי יפסק" אמרתי. "מי זה?" שאל אלכס. "בסדר, תישמרי על עצמך!" אמר אבא. "בסדר אבא" אמרתי לו וניתקתי. "זה עונה לך על השאלה?" שאלתי את אלכס. "כן".
אחרי שתיקה קצרה אלכס שאל אותי:" את בטוחה שהם יתקשרו?". "אני מכווה שהם יתקשרו" עניתי.
הטלפון לא צלצל היום. אבל באמצע הלילה אלכס התעורר מצלצול הטלפון. הוא העיר אותי ואמר לי לענות. "אין לי כוח, שישאירו הודעה." אמרתי בקול ישנוני. אלכס משך בכתפיו וחזר למזרן.
-בבוקר-
כמתי ובדקתי את הטלפון, ובאמת השאירו הודעה:" הלו, זה בוב, מנאס"א, אני מצטער אבל את ענבל, לא תוכלי להשתתף במשימה, ביי". "לעזאזל!" פלטתי. "מה קרה?" שאל אלכס. "אני לא יכולה להשתתף במשימה". עניתי בקול עצוב. "אלא אם כן…" אמר אלכס בטון רומז. האמת, לאלכס יש תוכניות ממש טובות אז ציפיתי שהוא ימשיך. "אלא אם כן מה?" שאלתי. וואי הוא חושב לאט. "אלא אם כן תלכי לשם לבד, בלי שאלות, ותסבירי להם הרצאות חופרות על זה שאת רוצה להציל את כדור הארץ, (כמו שהסברת לי) והם כבר יבינו". הוא הסביר. "וואו, זאת תכנית עלובה!" השבתי. "ואיך אני אמורה להגיע לשם? זה בארצות הברית". "על זה אני כבר חשבתי! אבל תצטרכי לחקות שהגשם החומצי יפסק."
הוא אמר. "תסביר לי!" אמרתי לו. "תקשיבי, אבא שלי, להזכירך הוא ראש העיר, ואני יכול לסדר שהוא יסדר ששדה התעופה יטיס אותך". "נו? ומה קורה עכשיו?" שאלתי. "יש לי דודים בניו יורק, הם יכולים פשוט להסיעה אותנו" הוא ענה בפשטות. "ואתה חושב שזה באמת יקרה?, שאלתי. "כן". הוא ענה. "טוב אז מתי נצא?" "כשהגשם החומצי יפסק." "תבוא גם" "מה למשימה?" "לא רק לנאס"א, לא לטוס לחלל איתי" עניתי. "היי, לא בטוח שתטוסי בכלל!" הוא העיר. "קטן אמונה שכמותך" אמרתי.

המשך יבוא…