פחית הנפט פרק 20 בבקשה תגיבו :(

-המשך-
"מה קורה כאן? " הייתי ממש המומה! אולי הייתי צריכה פשוט לחזור חזרה ולישון, אבל אני לא יכולה לעבור על זה בשתיקה! אלכס ואן הסתכלו עלי. שניהם נראו כאילו, לא ממש מופתעים. הם ראו שאני מופתעת קצת, אבל אז אן אמרה: " היי! מה קורה?" . וחייכה. "אתם, כאילו, אתם ביחד??" שאלתי. אלכס הינהן בראשו, קצת מתנצל. "כן" ענתה אן. הייתי המומה, אבל לא כעסתי. אני יודעת שפספסתי את ההזדמנות שלי, אבל זה לא שהייתי מאוהבת בו נואשות או משהו. אלכס ואן יצאו מהחדר הקטן. "תקשיבי, ענבל, אני ואן רצינו לספר לך מחר, שאנחנו הפכנו להיות זוג, אבל עכשיו את יודעת" הוא חייך. "כן, תהנו" אמרתי, וגם חייכתי. זה לא שאני מזויפת, פשוט לא אכפת לי כל כך. יש הרבה דגים בים והמון עלים על העץ. אני יודעת, בא לי שאן תיכחד, אבל היא לא גנבה לי את אלכס כי בכלל לא היינו ביחד. היא לא עשתה לי שום דבר. או לפחות זה מה שהיא חושבת. אבל אם החברות שלה תיפגע בידידות שלי ושל אלכס וואי וואי מה יקרה לה!!!!
חזרתי לישון, וגם הם. אבל לא נרדמתי. הרגשתי מוזר, כעס, בלבול. אני לא מבינה את זה כי התאהבתי באלכס רק ליפני כמה ימים…. משונה.
עברו כמה דקות וכמעט נרדמתי. לפתע קמתי והצצתי מהחלון היחיד שהיה בחדר. ראיתי משהו טס בשמים. 'בטח הליקופטר' חשבתי לעצמי. אולי הוא יראה את האור שמגיעה ממכשירי האיתות ויבוא להציל אותנו. הרי הוא לא יכול לפספס כפר נופש שלם ומואר.
ואני צדקתי. ההליקופטר החל לנחות בכיווננו. זה היה משונה, שצדקתי. הוא נחת וכולם התעוררו מהרעש שלו. כולם יצאו החוצה. עכשיו לא היה טיפה של עצב בעקבות המוות של הילה וכולם שמחו. זה היה נהדר, התכנית של אלכס פעלה! כשההליקופטר דמם כולם התקרבו אליו. מתוכו יצא איש לבוש מדים של יחידת חילוץ. הוא שאל :" אני אלון גרינברג, אחראי על משלחת החיפוש, אתם אלה שקראו למגדל הפיקוח של המטוס 669?" "כן!" כולם ענו. אני ואלכס צעדנו קדימה, אלכס אמר: "אנחנו כבר מלפני איזה שבוע, התרסקנו כאן, איך זה שלא קלטתם את זה?" . האיש נראה נבוך. "הפסקת חשמל בכל ישראל, לא ידענו שהתרסקתם, נכון זה היה משונה שהמטוס לא חזר, אבל היה לנו מספיק טיסות אחרות לדאוג להם…." התחלתי להתעצבן. "מטוס שלם נעלם ולא חוזר בזמן ואתם מתעלמים רק כי יש עוד טיסות?" זעמתי. "האמת, אני לא יודע איך להגיד לכם את זה, אבל, אממ… שמעתם על פחית הנפט שנמצאת בחלל? טוב אז…. הנפט יתפשט מעל חצי מישראל". 'אוי ואבוי!' חשבתי. אלכס ואן הסתכלו עליי. "איפה… איפה… איפה כול מי שהטסתם?" שאלתי. "כולם נמצאים בטוחים במדינות שונות בעולם" הוא ענה. 'אבוי, ואבוי!' סיכמתי. "טוב, תקשיב, אנחנו חייבים לטוס ליוסטון, במיוחד אני ואלכס! יש בהליקופטר הזה מקום לכול מי שכאן?" אמרתי והראתי את כל שאר האנשים. "כן, תעלו מהר!". אני, אלכס ואן ישבנו מאחורי תא הטייס. היה בתוך ההליקופטר עוד שני אנשים, חובש וטייס משנה. המראנו. היה רעש מחריש אוזניים. כשהתייצבנו בשמיים אף אחד לא האמין שסוף סוף יצאנו מהמדבר.
התחלנו לדבר עם אלון, הטייס. "תגידו, אז איך בדיוק הגעתם לקופסה השחורה? איך בכלל שרדתם? שמעתי שיש כאן המון חולות טובעניים…" שאל אלון. אנ ואלכס התחלנו כל אחד בתורו לספר הכל, את מה שקרה כשהמטוס קרס, איך אני ואלכס נדדנו במדבר, על החולות הטובעניים, הנחש, הזאבים, התכנית של אלכס, המוות של הילה… בזמן שדיברנו אן שתקה, אך אני אמרתי:" אן מה קרה לך ולכל השאר בזמן שאני ואלכס היינו במדבר לבד?" . היא ענתה:" אנחנו עברנו באיזור פורה של המדבר, מלא דיונות ועצי דקל, לא משהו מיוחד…." היא חיבקה את אלכס. 'לא, אני לא מקנאת עכשיו' אמרתי לעצמי. השחר החל להפציע, אך אני הייתי חייבת לישון קצת. שמחתי שסוף סוף אנחנו יוצאים מהמדבר המעיק הזה!!!! והינה סוף סוף אני אוכל להציל את העולם, כי נאס"א האלה לא מצליחים בעצמם, כולם הבינו את זה, כולם זה אומר אני, אלכס, אן ואפילו בוב הזה! כולם מבינים שאני צריכה כבר להציל את העולם, וששום דבר לא יעצור אותי! אפילו לא המוות!!!

– המשך יבוא….