פחית הנפט פרק 19 (כדאי לכם ממש לקרוא!)

-המשך-
"O.M.G" אמרה אן. כולנו לרגע שמחנו נורא כששמענו את הקול. "הלו?" הם שאלו שוב. עניתי להם:" שלום מדברת ענבל! אני ועוד 12 אנשים תקועים בכפר נופש במדבר כבר כמה ימים!!!! הלו?" הקופסה הרעישה קצת ואז נשמע קול מבין חריצים בקופסה. "הלו? כן שמענו, איזה מדבר?" הם שאלו. "אלכס איזה מדבר?" שאלתי את אלכס. אלכס לקח את המפה ואמר:" אני לא יודע כתוב כאן רק ניו מקסיקו!" הם שמעו את אלכס. "אתם נמצאים באיזשהו מקום?" שאלו. אלכס ענה:" אנחנו בכפר הנופש "בר- בויי" משהו כזה… זה כפר נופש נטוש". "כחחחחחחחחחחחחחח…." נשמע קול מהקופסה. דפקתי עליה קצת. "הלו? "בר-בוי"? זה המקום?" שאל שוב האיש. "כן!" כולם ענו. נשמע עוד:"כחחחחחחחחחחחחחח" והקופסה הפסיקה לעבוד. "שיט!" אמרה מיטל. היא ראתה שהטלפון שלה מעלה עשן והוציאה ממנו את הקבל. הטלפון נשרף לה בידיים. "נגמר לנו החשמל!" אמר בן. "נקווה שהם יבואו…" אמר בועז. קייט שתתה את כל המים. "חבר'ה, אנחנו צריכים עוד מים!" אמרה יעל. "שמישהו ילך לחתוך קקטוסים, יש בהם מים!" הוספתי. אן יצאה כשבידה אולר. "אן?" שאלתי. "מה?" היא הסתובבה. "מאיפה האולר?" הוא מאוד דמה לאולר שלי. "אה, גנבתי אותו מאלכס!" השיבה ויצאה. "אלכס מאיפה השגתָ את האולר?" שאלתי במבט חושד. "מצאתי אותו בתיק שלך, איתו חתכתי את החבלים האלה שקשרו אותך, שמתי אותו בכיס וכנראה פשוט הוא עלה איתי למטוס…." . "אוקיי…" עניתי. איך בדיוק הוא הצליח להביא אולר למטוס? לא משנה העיקר שהוא כאן. כעבור כמה רגעים חזרה אן עם כמה קקטוסים ביד אחת ושתתה מקקטוס שאותו החזיקה ביד השנייה.
כשהיא סיימה לשתות היא חייכה ונתנה את הקקטוסים למי שרצה. "את לא מקבלת!" אמרה לקייט כשהיא הושיטה יד לקחת את הקקטוס. "למה?" "שתית מספיק!" "אני אחותך!" . "הנה עוד סיבה לא להביא לך!" אמרה אן וגילגלה עיניים, ונתנה את הקקטוס שקייט רצתה למאור. לאחר מכן היא לקחה אותי ואת אלכס לחדר צדדי. "לא כדאי שנעשה את התכנית הזאת שלך?" שאלה. " כאילו, המכשיר איתות וכל זה…" המשיכה. "אני לא יודע… אני לא בטוח שבכלל יבואו האנשים ממגדל הפיקוח להציל אותנו…." ענה בעצב. "אני חושבת שכדאי, אלכס. כי יכול להיות שיעבור מטוס אחר, שיראה את זה וינחת להציל אותנו!" אמרתי. "בסדר, אני מסכים, רק השאלה היא: האם האחרים ירצו לעשות את זה!!!" אמר אלכס. "הם יגידו כן, אף אחד לא רוצה להרכב במדבר!" אמרה אן, ואני הוספתי:" גם אם הם לא ירצו, נעשה את זה בעצמינו…." אלכס הביט בי, אחרי זה באן ואמר:" אוקיי, בואו נלך להגיד להם!" .
יצאנו מהחדר וסיפרנו להם מה אנחנו רוצים לעשות. הם הסכימו. ואז אני אמרתי לאלכס:" אלכס! אולי לא נבנה את מכשיר האיתות אלא רק נצייר S.O.S בענק על החול?" אלכס הנהן. בינתיים כולם התלבטו מי יעשה מה אבל אז אני אמרתי:" שקט כולם!!! שינוי בתכנית!!!" כולם שתקו והסתכלו עליי. "אני ואלכס-" "ואני!" התפרצה אן. "שש… שוש רגע! אנחנו החלטנו שנצייר רק את הS.O.S בענק על החול! זה יחסוך לנו הרבה מאוד עבודה וזמן! רוצים את זה במקום?!" כולם בהתחלה התלבטו אבל בסוף כולם החליטו שזה הרבה יותר עדיף. אבל לפתע אלכס אמר:" רגע! יש לי רעיון! אולי עדיף שכן נבנה מכשירי איתות קטנים יותר, על גגות הבתים, ופשוט בלילה יראו אותנו ויבואו המטוסים? כי בלילה לא יראו את ה S.O.S! " כולם הסכימו גם לזה. נראה שלא היה להם ממש אכפת מה נעשה, הם נראו דיי מיואשים. "בסדר! אז כולם להיות בשקט! אנחנו מחלקים קבוצות!" כולם עמדו בשקט במקומם. "לא שוב…" סיננה קייט בשקט. אלכס חילק את מיטל, דן, שלמה ובועז בקבוצה של אלה שבונים את מכשירי האיתות. התכנית הייתה שכול מי שבקבוצה יכח את החלק שאן לקחה מהמטוס, ישבור אותו לחלקים וירכיב על חוטי ברזל, שהוציאו מתוך חלק המתכת, על הגגות של הבתים. אן גם הצטרפה ככשמעה שצריך לשבור את החלק הזה של המטוס. אחרי זה הוא חילק את בן, יעל, לין, קייט ומאור, הם היו צריכים לצייר על החול את ה S.O.S . אני ואלכס היינו אמורים ל"פקד" על הכל. בן, יעל, לין קייט ומאור קיבלו כל אחד, מקל של מטאטא ישן, או קרש עץ, והחלו, לפי ההוראות של אלכס לצייר. ואן, מיטל, דן ובועז, בעזרתי התחלנו לבנות את מכשירי האיתות. אלכס הסביר לי מה צריך לעשות. "או-קיי! כולם תקשיבו!!! זה מאוד פשוט!!! – אן איפה החלק הזה של המתכת?" אן הביאה לי את החלק. "או-קיי! עכשיו, הבאתי לכאן ערימה של אבנים, אתם צריכים לקחת אותם, ופשוט לזרוק אותם על חלק המתכת, אחרי זה, אתם רואים את חוטי המתכת? טוב תוציאו אותם, ושימו אותם בערימה בצד! הכל מובן?????" כולם אמרו שכן, והתחלנו בעבודה. כל אחד לקח אבן וזרק בחוזקה. חלקי המתכת החלו להישבר. אני ומיטל אספנו חוטי ברזל ושמנו אותם בפינה. כשכולם גמרו, היו בערך 20 חתיכות בגודל סביר. "או-קיי (אני אוהבת להגיד את זה) שכל אחד יכח איזה 4 חתיכות וכמה חוטי ברזל ויקשור לגג, מישהו כאן מפחד לעלות לגג?" -היה מוזר לפקד עליהם, בעיקר בגלל שחוץ מאן כולם הרבה יותר גדולים ממני בגיל- מיטל הרימה יד וגם שלמה . "אין לי בעיה לעשות את התפקיד שלהם גם…." אמרה אן. "בסדר, אז בואו נתחיל להרכיב, מיטל את יכולה לעזור לאלכס ולשאר הילדים לצייר S.O.S ענק על החול!" אנחנו עלינו על הגג.
בינתיים, כמו שכבר הזכרתי אלכס וחבורתו החלו לצייר כבר. "היי! בן! תקשיב, תגיד לכולם שיעשו אותיות בעובי של כביש! צריך לראות אותנו, זה מהאוויר, אה, וגם תשימו אבנים על הקווים אחרי שאתם מציירים, כדי שהרוח לא "תימחק" את הציור!" וכך המשכנו את עבודתינו, עד הלילה.

-בלילה-

עד שגמרנו את העבודה, כבר נהיה מאוחר. בגלל אור הירח, מכשירי האיתות נצצו כמו כוכבים זעירים, שהאירו את כל הבר-בויי (שמו של כפר הנופש הנטוש) ואת הסביבה. הS.O.S היה ענק ממש, שאי אפשר היה לפספס אותו. כל מה שנותר היה לחכות, ולחכות. כולנו, בגלל הלילה הקר כולם נכנסו לתוך אחד הצריפים, זה שנהגנו להתקבץ בתוכו. ישבתי ליד אלכס ואן. כולם היו עייפים מאוד, אבל פחות עצובים. חוץ מלין ובן שכמובן….
"טוב, כולנו מכוסים בבוץ, יש בקבוקים עם מים התחממו משאר היום, מה דעתכם שנשטוף קצת את הגוף?" שאלתי אותם. אן ואלכס הסתכלו עליי בחיוך, וכולנו קמנו ולקחנו את הבקבוקים, שמרוב חום אף אחד לא שותה מהם. אן ישר פתחה את הבקבוק ושתפה את עצמה (עם בגדים) , גם אלכס ואני עשינו כך. לאט לאט ירד הבוץ מפני, משיערי, ומבגדי. זה היה נעים. לאט לאט התגלה הטייץ הכחול שלי והגופייה הסגולה. זה היה נפלא, השיער שלנו שינה את צבעו: של אלכס ואן מחום כהה לשחור, ושלי מבלונדיני בהיר לברונטי. התזנו אחד על השני ועשינו מלחמות מים עד שהתעייפנו. וישנו. ספוגים מים חמימים.

– 24:00 –
קמתי, חשבתי על מה שאני מרגישה כלפי אלכס. שרוב הסיכויים הוא בכלל לא אוהב את אן, שאולי סתם הטרדתי את עצמי, שאני צריכה להגיד לו את זה עכשיו!!! אבל כשהסתכלתי מסביבי לא מצאתי את אלכס, גם לא את אן. חיפשתי אותם בחדר, גם בחדר השני, שבו השאר ישנו, לא היה אף אחד. חיפשתי אותם בכל מקום, אבל, כשחזרתי מיואשת לחדר. ראיתי את הצל שלהם, של שניהם, מחדר קטן בלי דלת. כשהסתכלתי ראיתי את שניהם מתנשקים.

מאוחר מידי.

-המשך יבוא….