פולשים- לתחרות של יוטה^^

רצנו כאילו אין מחר. נשימתינו הייתה מורגלת לריצות כאלה.
שמענו את ההתפוצצויות מרחוק, הם פולשים אלינו, וכובשים אותנו.
מייסון החזיק לי את היד, הרגשתי את הזיעה בידו. דאגתי לו.
הוא מתאמץ כל כך כדי שנשרוד. אבל האמת היא שאיך נשרוד בהיותנו בסך הכל בני 17?
"ליזה, לכאן," לחש לי מייסון באוזן, והצביע אל המקום שבו אימו אמרה לנו להסתתר.
זו המעבדה שלהם. הם הסבירו לנו שהכל כתוב לנו שם, שם נוכל לעצור את הפלישה הזו.
נכנסנו במהירות אל תוך האדמה ונעלנו את הדלת.
מחשבי ענק וציוד אלקטרוני חשוב התגלו בפנינו. הוריו בהחלט היו מוכנים לזה.
הפולשים היו מכוכב צדק, שבו התגלו לפני כעשרים שנה חיים.
מייסון רץ אל המחשבים והתחיל לחפש מה שאביו אמר לו. זה היה הקוד , קוד לכיפה אווירודינמית- שמכסה על האזור. בכל אזור הייתה כיפה כזו, ארגון החלל ציפה לפלישה הזו.
במהירות הדלקנו את הכפתור, והתיישבנו על יד הקיר.
"מה קורה עכשיו?" לחשתי בפחד.
"מחכים," ענה מייסון, וסובב אותי כלפיו.
"אל תשכחי, אנח\י אוהב אותך. ואנחנו נשרוד את זה," הוא חייך אליי, ומיד אחרכך נשקתי לו על שפתיו.
"אני אוהבת אותך גם."
חיכינו שם מספר זמן, עד ששקט השתרר.
"שרדנו?" שאלתי.