פאוור ריינג'רס- אגדת אומגה- חלק 8

איידן החזיק בידיו את הספר המאובן והכבד. משהו לא היה קשורה.
" אבל… משהו לא נכון." אמר כשבחן את הספר מקרוב.
" זה ספר מאבן וזה מאוד נחמד, אבל לא ענית על השאלה שלי." אמרה אוולון.
" אני לא חייב לענות לך על שום דבר." אמר, " זה העניין שלי ואת לא צריכה להתערב."
איידן החזיר את הספר למקומו. לאחר מכן בחן לעומק את האבנים ונגע בהם אחת-אחת ברצף, עד שסיים כשידו על האבן האדומה.
הוא פינה את דרכו בניהם ומלמל לעצמו " איפה היציאה מהחור הזה?"
מאחוריו האבן האדומה החלה לזהור לזמן קצר ומיד נכבתה.
" אמרו לך פעם שאתה בן אדם דוחה?" התעצבנה אוולון. היא הניחה את ידה על שולחן האבן, בדיוק היכן שנמצאת האבן הורודה.
" כן, הרבה." ענה באדישות, בודק אם יש דרך יציאה נוספת מלבד החור שבתקרה.
פין התנשף בעצבנות. הראש שלו התחיל לכאוב מכל הריבים של השניים והיה חייב לשבת.
הוא החליט להתיישב על האבן הגדולה, וכשהתמקם ידו נגעה באבן הירוקה.
" אכפת לכם במקום לריב לנסות לעזור לנו לצאת מכאן?" התלוננה פייג' בעצבנות.
" מצטערת, פייג'." אמרה אוולון והתרחקה מאיידן.
" אני חושבת שהכי פשוט לעשות סולם גנבים עד למעלה ואז פשוט לעלות למעלה." הציעה פייג'.
" רעיון טוב." אמר איידן. " את, בואי." קרא לאוולון.
" אוולון." תיקנה אותו.
" כן, אוולון." אמר, " אני אתכופף ואת תניחי את הרגל שלך בין הידיים שלי, ואז אקפיץ אותך למעלה."
" אני לא צריכה את העזרה שלך." אמרה.
" את מעדיפה שזה יהיה הפוך?" שאל.
" לא." הודתה והתקדמה אליו.
" קדימה." הוא התכופף ושילב את ידיו כך שחלקן הפנימי כלפי מעלה, אוולון שמה את רגלה בין ידיו והוא הרים אותה לעבר החור. להפתעתה לא הייתה שום מחילה והיא עלתה מיד אל פנים המערה.
" תן לי את היד שלך." אמרה לאיידן והושיטה לעברו את ידה.
הוא תפס אותה והיא משכה אותו למעלה. פין עלה אחריו.
בזמן מבצע החילוץ פייג' שמה לב לגבריאל שעומד ליד השולחן.
" מה אתה עושה?" שאלה.
" תרגישי, זה מגניב." אמר. היא הסתכלה על השולחן וראתה שהוא ממשש את האבן הכחולה.
" בסדר." היא הסכימה ונגעה באבן הלבנה. הוא צדק, זו באמת הייתה הרגשה נחמדה.
" היי, חבר'ה, אתם מתכוונים להישאר למעטה עוד הרבה זמן?" נשמע קולה של אוולון קורא אליהם.
" בוא." אמרה פייג' והם התרחקו מהאבנים.
גבריאל עלה קודם ולאחר מכן פייג'.
" לאן פין ואיידן נעלמו?" שאלה כשעלתה על פני האדמה.
" לא יודעת. לא אכפת לי." ענתה אוולון במעט אדישות, " קדימה."
שלושתם יצאו מהמערה ושבו לכיוון בלאקווטר, בלי הידיעה שהביקור במערה שבמעיין הנחושת ישנה את חייהם לנצח.