ערפדי הצללים – פרק 4: נשיכה בבית קפה

הבטתי בורסומי בשתיקה שדמעות זולגות דרך עיניו ונראות מבעד למשקפי הראייה הרחבות שלו.
עורו של ורסומי היה מכוסה ב"תמס בועתי" ,היה לו שיער שחור דליל וקרחת קדמית.
"זו בדיחה?" שאלתי את ורסומי.
"ממש לא ,ניק ,זה לא בדיחה" אמר בזמן שסידר את העניבה האדומה שבצבצה מבעד לחליפה הכחולה והסגורה שלו.
צבע החליפה היה גם צבע נעלי האוקספורד שלו.
"מאיפה אתם מכירים?" שאלה לילי שעמדה לידי.
"ניק הציל שני נשים יפות שארבתי להם ,וזה בדיוק היום מלפניי שנה" אמר ורסומי.
'תודה רבה שמישהו שאני מכיר איתי פה' חשבתי לעצמי.
בזמן שורסומי ולילי דיברו ביניהם ,אני שתקתי.
כבר רציתי לנשק את לילי –אבל זה בלתי אפשרי ,היא עוד לא יודעת מזה ,והיא בטעות עלולה לנשוך אותי ,אבל עדיין ,רציתי לנשק אותה אבל עצרתי בעצמי.
'תשלוט בעצמך ,ניקולס' חשבתי לעצמי.
אצטרך להרחיק מעצמי את הרגשות כלפיה ,בינתיים.
"ניק?" שאלה לילי.
"מה?" אמרתי בבהלה.
" החלטנו ,אני ,מייק וורסומי שנלך לאסוף את הצוות שלי" אמרה לילי.
"צוות?" שאלתי ,'למה אנחנו צריכים צוות? ,ארבעה זה מספיק'.
"אל תעמוד פה כמו תמרור ,הולכים" אמרה לילי.
היא הובילה אותנו לדלת יציאה אחורית ,ואז צאנו מהבקתה רק בצידה השני.
"לא יכולת להגיד לי שיש דלת אחורית!" אמרתי.
" אם הייתי אומרת ,זה היה הורס את כל הכיף עם המגלשה" אמרה לילי שעיניה הסגולות מביטות בי בקשיחות מאיימת.
"המגלשה הייתה רכבת הרים במהירות עצומה ,וזה לא היה כיף" אמרתי.
"אתה תתרגל" השיב מייק שטפח צ'פחה על גבי.
הגענו לרכב אדום עם מקום לשבעה אנשים.
"משהו יודע לנהוג בכלל?" שאל מייק.
לילי הוציאה מפתחות.
"לילי יודעת " אמרתי בזמן שנכנסתי למושב שליד הנהג ,הרגשתי קצת מפוחד מעניין שערפדית נוהגת.
התחלנו לנסוע לצד השני של העיר בלי אזהרה מראש.
אט-אט הפחד שלי התפוגג.
"לילי?" שאל מייק ,"הבית של קליירסי היה לידנו" אמר מייק.
"היא מנהלת בית קפה ,לא ידעת?" אמרה.
"ערפדית מנהלת בית קפה?" שאלתי בהלם.
דמיינתי ערפדית נושכת את קורבנותיה לאחר ששתו קפה ואכלו עוגה –מצמרר.
המכונית נעצרה ליד בניין קטן ,"הגענו ,עכשיו תצאו או שהעיף אתכם החוצה" אמרה לילי בתוקפנות.
"אני אשב לי כאן בזמן שתכנסו" אמר ורסומי בשילוב ידיים ,יחסית לבן ארבעים הוא מפקפק דפקא במישהי שכדי לא להתנגד לה.
"ורסומי ,תצא" אמרתי לו מבעד לכתפי.
"לא" אמר.
"תצא מהרכב ,עבור חברך? ,בבקשה?" אמרתי.
אחריי מספר אלתורי שכנועים שעשיתי הוא יצא.
הבניין היה נראה כמו בית קפה.
היה דלת עץ ,וזוג חלונות קטנים בצדדים עם כמה שולחנות עץ ,כיסאות עץ ושמשיות.
פתחתי את הדלת והבטתי בלילי.
"בנות קודם" אמרתי ,היא נעצה בי מבט מובך מעט אך קשוח ונכנסה.
סגרתי את הדלת אחריי שכולנו נכנסנו.
היו מנרות שמאירות את המקום ,שולחנות עץ שחורים וערוכים כבר וכיסאות עץ היו מרופדים.
השולחנות והכיסאות היו מופזרים בכל מקום.
דלפק עם חלונות למטה ובו היה מוכרת לבושה בגדי קפה חומים עם הסמל "טעים".
'שם המקום הוא טעים?' חשבתי ,'ממש הזוי'.
בחלון הדלפק היו עוגיות ,עוגות ועוד מלא מטעמים ,הזלתי רוק מפי ,רציתי כל כך עוגיות.
"תרגיע עם האוכל" אמר מייק.
"להרגיע? ,אתם צמאים לדם אנושי ,ואני צמא לעוגיות" השבתי בתוקפנות.
"סליחה?" שאלה לילי את המוכרת.
"איך אפשר לעזור?" שאלה המוכרת.
"אני והחברים שלי" אמרה לילי והצביעה על שלושתנו.
דפקתי בהם מרפק וחייכנו את החיוך הכי נחמד שלנו.
ורסומי החל לצעוד למוכרת שהוא בעודו מחייך.
תפסתי אותו בכוח ומשכתי אותו אחרונית.
אין מצב שהוא נושך אנשים ,במיוחד לא הרגע.
" צריכים לדבר עם המנהלת שלך ,אנחנו חברים טובים שלה ו…" היא נעצרה.
"כי יש לה יום הולדת!" אמרתי והלכתי לעמוד לידה.
נעצתי בה מבט עם עיניי הכחולות: תזרמי ,אסור שהיא תחשוד ,אפילו לשנייה.
"כן! ,יום הולדת! ,רצינו להפתיע אותה!" אמרה לילי.
"החדר הוא אחריי הדלפק ,תמסרו לה מזל טוב בשמי" אמרה המוכרת.
הנהנתי ומשכתי את לילי אחריי ,בזמן שורסומי ומייק בואו אחרינו שראו את הפנים של לילי שאומרות חד משמעית: לא נושכים את הגברת! ,בואו כבר!.
הגענו לדלת עץ לבנה.
נקשתי על הדלת פעמיים.
"מי זה?" שאלה קול נשי.
" קליירסי ,זו אני ,לילי ,מייק ,הנבחר וחבר ערפד של הנבחר" אמרה לילי במהירות.
הדלת נפתחה כלפי פנים והייתי מזועזוע.
גופה של נערה תמימה בגילי על הרצפה שדם נוזל מצווארה ומישהי מעליה ,עם נבים חשופות ודם סביב פיה.
"מה לעזאזאל?" אמרתי.
לפניי שהספקתי להגיד מילה אחת נוספת,התעלפתי בעודי נופל אחרונית ,אל החשכה.
שהתמונה הזו , תישאר בראשי לכל חיי.