על פיות, דרקונים וספרי ילדים-9

אני מניחה שכולם כבר התחילו להתרגל לכניסות של ג'ספר, לעולם לא מקריות אז עם תפגשו אותו. תיזהרו.
ג'ספר הופיע והפחיד את השד מהאלף והמכשפה שלא הבינו דבר ממה שקורה להם. ביום או יומיים בלבד.
ג'ספר הביט לשמיים וקרץ, הם הפכו חצי אדומים חצי ירוקים. הם היו אדומים בחצי בו עמדה פולי וירוקים בחלק של שיין.
"הנה אתם נפגשים. ואני עד לזה! עכשיו על תפחדו. מה שתראו עכשיו הוא העתיד, אתם גם בו אבל לא ממש עכשיו אז לא משנה מה קורה, או מה שאתם רואים זה לא אומר שזה קורה לכם ממש עכשיו אלא בעתיד. מובן?" הסבר ג'ספר. לא נראה שהם הבינו אז הוא החליט פשוט לומר, בלי ספוילרים באופן חלקי: "הכל אשליה".
הצעירים הנהנו וג'ספר חייך מסופק את חיוכו הערמומי. הוא קרץ עם עינו השנייה לשמיים והכביכול מלחמה החלה. רוח אדירה שבתוכה נסחפו בתים, וכל דבר אחר. הרוח הייתה אמורה להעיף גם את פולי, ג'ספר ושיין. אבל הם לא היו שם באמת.
מן הרוח שכבר הפכה לסערה של ממש, יצאה לפתע אישה. תווי פניה היו חדים ומבטה היה מלא פראות וכמעט רשע טהור. היא עמדה בשמלה אדומה מתנופפת שכמו הרוח הציפה כמעט את הכולם כולו.
"מורגנה חזרה יקירים!" צעקה מן הסערה כך שהעולם כולו שמע אותה. קולה היה מפחיד כמעט, הוא היה מעט עורבי ונשמע כמו הגיעה ממעמקי האדמה. אף אחד, חוץ מג'ספר, לא שמע לפני כן על מורגנה אבל אפשר לספר לכם שהיא בהחלט לא אדם שתרצו לשבת איתו על כוס קפה.
"מי זאת?" שאלה פולי את ג'ספר אבל הוא רק חייך את חיוכו הערמומי. לפתע נעלמה הסערה והם פשוט עמדו בשדה הפתוח מתחת לשמיים מלאי שלג, המראה לכם לא היה נראה הגיוני. המילניקים (פרחים מיוחדים במיוחד בצורת קלשונים שמרפאים מצעי רעל) היו בשיא פריחתם והשלג לא הפסיק לרדת. ובמחזה המוזר הזה שהפתיע את שיין ופולי לא מעט נשמע קול מן השמיים.
הפעם הקול אמנם היה נשי אבל היה מלכותי ואצילי יותר. הקול הזה היה מרגיע למרות הדברים הנוראים שבישר. "תתכוננו יקירי" אמר ג'ספר והנבואה החלה להישמע באזניהם גם עם לא ידעו מה היא באמת חשיבותה.
"יאספו נתוני המתת
ויצילו את העולם, כנראה או רק כמעט
מכשפים, אלפים, פיות.
התוויות כבר מזמן נשחקות.
המוות יפציע במהומות האדמה
והשמיים ידממו נטולי דממה.
הגביע עוד יגיע, ינוצל או ינצל
הכל תלוי בחי ובצל"