עיר של גיבורים- פרק 13- והנה זה מתחיל

"זו לא החצר האחורית, סטיב, זו מלחמה!"- ג'יימס ביוקנן "באקי" בארנס

שני פיצוצים ביום אחד. מה הסיכוי שזה יקרה, הא?
מסתבר שדי גדול.
"רדון רוג'רס," קולו של ג'רוויס נשמע בחדר הבקרה בו שהו טאי, מק, הייזל, אדם, אליה ואלכס, בדיוק רגע אחרי בקשתו של טאי אל כולם לעבוד כצוות. אולי הוא ידע שזה הזמן המתאים לפנות אליו, או אולי מי שיצר את המהומה בחוץ התאים את זה אליו. "מחובתי לומר לך שהתגלו הפרעות בשדרה שמול הבניין, הפרעות שבטח תרצו לבדוק."
"הפרעות? מאיזה סוג?" טאי שאל בטון מעט חושש. אחרי הכל, עכשיו, לאחר שאביו הלך ושאר הגיבורים בתרדמת, הם המוצא היחיד, ולו עדיין אין מושג איך להתמודד עם זה.
"הפרעות מהסוג שכדאי לטפל בהם, אדוני, בסגנון הנוקמים." ג'רוויס רמז באופן יותר ספציפי, בהצלחה רבה. לא היה צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהמשימה הראשונה שלהם התחילה.
"או-קיי." הוא אמר ובלע רוק בכבדות. הוא יישר את גופו ופנה לכולם. "בוא נזוז." וכך עשו. הם רצו למטה, לכיוון הכניסה, ופנו לרחוב הראשי, ממנו עלו ענני עשן שבישרו בשורות רעות.
טאי היה הראשון לצאת, וגם הראשון לעצור.
"רגע," הוא פנה להייזל שנעצרה בעקבותיו. "מה עם טסה? ודאש?"
"הן יגיעו." הייזל אמרה לו. "כרגע נעבוד עם מי שיש." היא הוסיפה והמשיכה לרוץ לכיוון המטרה. שאר חברי הצוות רצו איתה, ועברו את טאי כך שנשאר אחרון.
"למה אתה מחכה?" מק נעצר בגללו והיה חייב לשאול. הוא לבש את חליפת הפנתר המלאה שלו, ולרגע גרם לטאי לחשוב ולהאמין שטצ'אלה התעורר.
"אה- אני-" טאי לא ידע איך להשיב על כך. הוא כאילו, קפא.
"תעשה את העבודה שלך, קפטן." מק אמר לו. "אין לנו זמן להיסוסים." ושוב, הוא רץ במהירות והותיר אותו לבד.
טאי חזר על דבריו בראשו ושינן אותן היטב. לקח לו כמה זמן להבין שהוא בעצם צדק. זו אולי הייתה פעם אחת נדירה שבה הסכים עם מה שאמר. בזמן אמת, לשניהם יש את אותה המטרה- לתקן את המצב ולעשות את זה כמה שיותר בזהירות, בלי יותר מדי נפגעים ובלי יותר מדי הרס.
אולי משהו אחד טוב יוכל לצאת מהמצב שבו נתקעו.
טאי הרים את ראשו והסתכל קדימה. הוא הידק את אגרופו שתפס במגן העגול שלו, זה שדמה כמעט לגמרי למגנו של קפטן אמריקה, הסתכל עליו ונזכר במהות המשימה, ורץ מיד למקום האירוע.
הייזל, אדם ואלכס היו הראשונים לפנות את האנשים מהזירה. בתי הקפה והחנויות שבשדרה הוסתרו על ידי העשן הסמיך שהתפזר באוויר וחנק את אלה ששאפו אותו. מקורו לא היה ידוע.
"מה קורה פה?" טאי שאל בשקט כשבחן את המצב. הוא ניצב שם ולא ידע בדיוק מה לעשות. אולי זה היה השוק שעדיין לא עזב אותו, או אולי סוג של פחד שלא נתן לו לעשות את מה שרצה לעשות- לעזור, להציל את המצב.
כשהביט על הנוכחים, על האזרחים שהתפנו מהמקום במהירות, שנמצאו בהלם יותר מאשר נפגעו באמת, שם לב גם למק שעמד שם ולא זז, כמה צעדים ממנו.
זו הייתה השיטה שלו, כך יצא לו ללמוד משהייה ממושכת בחברתו באימונים שב"שדה". הוא קודם כל בוחן את מה שקורה כדי לדעת איך יטפל בזה בהצלחה מלאה, ורק אז פועל.
"גילית משהו חשוב?" הוא פנה אליו בזריזות.
"שאתה צריך להתחיל לעשות משהו לפני שתוכל לנהל אותנו?" מק עקץ אותו בביקורת. "את זה יצא לי לגלות."
"מצחיק." טאי צקצק בלשונו.
"לא, ממש לא." מק תיקן אותו. "כשאמצא משהו אודיע לך, אבל אתה תתחיל לחפש איך אפשר לעזור, במקום לחכות שזה ימצא אותך."
טאי שתק, ואפילו נעלב וניסה להסתיר את זה. הסיבה הייתה שידע שיש משהו במה שמק אמר לו, קשוח או גס רוח עד כמה שיהיה, הוא אמר דברים נכונים. זה שטאי התעקש להכחיש זאת עצם עצמו רק עשה את זה כואב יותר.
"פנס רחוב נופל. בשעה שמונה שלך!" מק הזהיר אותו, וטאי הסתובב מהר לכיוון אליו נשלח.
ובאמת, אחד מפנסי התאורה של הרחוב בא לקרוס על הכביש. מתחתיו ניצבה מכונית אחת מתוך כמה שנתקעו בפקק שנוצר בעקבות ההרס שעל הדרך, ולאנשים שישבו בתוכה לא היה זמן או אפשרות לצאת בכדי לברוח.
טאי לא בדיוק חשב. הוא רץ וקפץ על גג המכונית, מעך אותו קצת מהכוח שהעמיס עליו (אך זה היה נזק שולי), ותפס בעמוד הברזל הגדול לפני שפגע בה ובנמצאים בה.
"זה הקפטן!" הוא שמע קול קורא בעוד הוא ייצב את עמידתו וניסה למצוא דרך להניח את העמוד במקום שלא יפריע לשום דבר. הוא שמע והרגיש בדלתות המכונית נפתחות ונסגרות, וחש הקלה שהכל בסדר. "היי," הוא שמע את הקול פונה לכיוונו בפליאה והיה חייב להסתכל לעברו. "אתה לא הקפטן." הנער שיצא מחלקה האחורי של המכונית נשאר עומד המום ומתרשם ממנו.
טאי הופתע והתרשם בעצמו שהוא זיהה שהוא לא אבא שלו, לאור העובדה שלבש את חליפה זהה מכף רגל ועד ראש, עם המסכה, המגן והכל.
"לא. לא, אני לא." הוא השיב, ולאחר שבדק שהמכונית ריקה, שמט את העמוד וקפץ חזרה אל הכביש. הוא ריסק את גג המכונית כהוגן, וברעש חזק. "אני- מצטער על המכונית." הוא אמר. "אני… אשיג אחת אחרת."
"הרגע הצלת אותנו מפציעה רצינית, אני חושב שזה מספיק."
"אני… טאי רוג'רס. סטיב הוא אבא שלי, קפטן אמריקה." הוא הציג את עצמו בהרגשה מחייבת.
"בנג'מין. דאל." הוא לחץ את ידו. "אבל תוכל לקרוא לי בן."
"או-קיי." טאי חייך אליו. "עכשיו תיקח את המשפחה שלך מכאן. זה מסוכן." הוא האיץ בו.
"היי, אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה?" בן שאל אותו.
"כן. יש לי מספיק שותפים כאן." טאי השיב לו בחיוך. "עכשיו לכו."
בן הנהן אליו ועזב יחד עם משפחתו שחיכתה לו מחוץ לאוטו, הוריו ואחותו הקטנה. הוא שלח אליו הצדעה מהירה לפני שעזב. טאי הנהן אליו וחזר להסתכל סביב בזירה.
"רוג'רס." מק החליט לתקשר איתו עכשיו, כשהוא פנה להתקרב אליו מבלי שטאי אפילו שם לב שהגיע. "מצאתי משהו."
"מה?" טאי שאל בקלות, למרות שבראשו לא אהב שהחליט לשתף אותו דווקא אז, אחרי שאמר לו להסתלק פעם קודמת.
"פצצות." מק השיב לו.
"פצצות?"
"אני שומע את התקתוק שלהם. זה מה שגורם למהומה הזאת, פצצות קטנות שנזרקות בשדרה בצורה אקראית."
"אבל למה?" טאי התקשה להבין את ההיגיון שמאחורי הדבר. "אתה בטוח?"
"כן. בטוח. לא הייתי אומר אם לא הייתי משוכנע." מק השיב לו. "אתה אמרת שמישהו משחק בנו, אז זה המהלך שלו. עכשיו אנחנו צריכים לעשות את שלנו."
"בסדר. יש לך רעיון?"
"לך אין?" קולו של מק נשמע ספקן ומבזה. מזל שהוא לבד את המסכה שלו כי אז גם היה רואה את פניו שידגישו את דעתו.
"אני סומך עלייך בעניין." טאי אמר.
מק לא בדיוק השתכנע, זה נשמע בשתיקה שלו. הוא השיב לו בכל זאת, כי לא היה להם זמן להתווכח על זה. "ננטרל את הפצצות, נציל את האנשים. ככה פשוט."
"טוב." טאי הנהן בהבנה.
מק הסיט את ראשו לצד, כאילו שמע משהו. זה הגיע משורת מכוניות שחנו לצד הכביש ושעדיין לא נהרסו. "הנה, יש אחת שם." הוא רץ לכיוון בזהירות, וטאי אחריו, די מהסס אך מכריח את עצמו לבוא.
מק נעצר בין שתיים מהן. "מה?" הוא הופתע לראות את מה שנזרק שם בניהן. זו הייתה פצצה, כן, אבל היה עליה משהו, מעין חומר לבן ויבש בעל מראה דביק שנתפס בה וכיסה אותה כמעין רשת. התקתוקים האחרונים של הפצצה נשמעו, והדף העשן והאנרגיה שהיה אמור להמם אותם נבלם על ידי אותו חומר.
אפשר כבר היה לקרוא לו- רשת קורים.
"היי, נוקמים קטנים!" קול שהגיע מאל על קרא אליהם. הוא היה שייך לבחור בחליפה האדומה-כחולה המפורסמת שנתלה על אחד מהבניינים הקרובים לשפת הכביש. הוא הסתכל עליהם מבעד לעיני המסכה הלבנות שלו, וקפץ לגשת אליהם כדי לדבר כמו אדם נורמטיבי, למרות שאף אחד מהם הוא לא ממש אדם נורמטיבי. "אתם צריכים עזרה מהשכן הידידותי שלכם, ספיידרמן?"