עיר של גורל!

"מה זאת אומרת שזה לא הדבר היחיד שעיצבת?” שאלה קליירי בתמיהון.
"בואו נגיד שיש לי תפקיד חשוב יותר בעולם ציידי הצללים.” ג'ייס אמר, “אסור שיקרה לי משהו רע.” ענתה מליסה בהתנשאות.
"לא יקרה כל רע?” שאלה קליירי.
"סיפור ארוך.” מליסה ענתה.
"היי, אפשר להיכנס?” פתאום נשמע קול שמילא את החדר הדומם.
"כן, בריידי אתה יכול להיכנס.” אישרה מליסה.
"בריידי…?” שאלה קליירי.
"האח הבכור שלה.” ענה ג'ייס.
לפתע נכנס בריידי, נער בהיר בעל עיני טורקיז נוצצות ושיער זהוב קצר. הוא צעד לכיוונם בבגדי המלחמה השחורים שלו. קליירי שמה לב לרונות המוכרות שעל זרועותיו של בריידי.
"אז מי את?” שאל בריידי עם חיוך מסקרן.
"קליירי, שמי הוא קליירי.” היא מילמלה
"אז את קליירי שהביסה את ולנטיין" בריידי גיחך לעצמו.
"בריידי?!” מליסה אמרה לו, “תתנהג יפה.”
מבט של הבנה הופיע על פרצופו של בריידי.
כולם יצאו מהחדר אל כיוון הספריה.
"מה אנחנו עושים פה?” שאלה מליסה, אבל אף אחד לא ענה לה.
הם הגיעו לספריה, ופתאום הוציא ג'ייס ספר לבן, ספר הרונות קליירי חשבה.
מליסה פתחה את הספר, ומבטה הפך לשאלה. היא הוציאה משם פתק, והיה רשום שם, “אני צריך לספר לך משהו,פגשי אותי בכניסה למכון.”