עייני השטן המהפנטות פרק 16-קרינה מצילת חיים-

-מייקל-
נשארתי לבד,לפחות לדעתי,חלקם לא יכלו לעזור לי,צ'ארלס מטפל בבובי ובווילו,אנג'ל טיפלה בג'ון האימיתי ואליס וליסה היו מעולפות,בגלל השד החקיין ,שלא וויתר על כוחותיו וניצל את כולו בחיקוי ג'ון,ואני יודע שהוא יהרוג אותי,ניתקלתי בגופה שנראתה בדיוק כמו החיקוי הקודם שלו,הדמות השחורה ההיא, והוא המשיך להיתקרב אליי בחיוכו השטני מכול,אנג'ל וג'ון האמיתי היו מרוחקים ממי אבל עדיין יכולתי לראות באופק הבקתה -שהיא הצליחה להעיר אותו לאחר שהנשימה אותו שוב ושוב,ולחששה לו משהו באוזן,הם קמו,אך הפנתי את מבטי,כי משהו הסיח אותי,הרגשתי עקצוף בגרוני,השד הזה ,החל לחנוק אותי בשיטתו המסורתית,אותה הדרך שחנק את ליסה שלא השאירה לה טיפת אוויר,הייתי כבר על סף המוות..והייתי בספק אם ליסה שרדה.
אך לפני שמתתי ,היה קול משונה,אלה היו אנג'ל וג'ון שמצאו את הדרך להרוג את השד,ונחשו מה,כול מה שהם עשו היה לפתוח את תריסי הבקתה,קולם של התריסים החלודים זה מה ששמעתי,וקרינת השמש אדתה את השד למוות,נפלתי על ברכיי והשתעלתי קשות,שבקושי הותירו לי לנשום אוויר חזרה,הסתכלתי לצדדים וראיתי שצ'ארלס סיים לחבוש אותם,את ווילו ובובי ששאל:מה פיספסתי??,אנג'ל וג'ון חייכו אליי,וגם אליס קמה מן הרצפה עם סחרחורת קלה."את כל הכיף".ענתה לו אנג'ל בציניות,והוא חייך אלייה בחזרה בחיוך מזויף.אך מה עם ליסה?,היא לא התעוררה.נגשנו כולנו לכיוונה של ליסה,היא לא זזה מילימטר,הסתכלנו עלייה בעיניים רחמניות ואנג'ל התכופפה לכיוונה לבדוק אם יש לה דופק."נו,איך היא?".שאל צ'ארלס ברצינות מוחלטת וקולו העצוב.
"לא משהו,הדופק שלה נמוך מאוד,היא בקושי תשרוד.תעזרו להרים אותה מהקרקע,ברצפה יש פחות אוויר".פחדתי,לא ידעתי מה יהיה עם ליסה,אך העובדה שעדיין היה לה דופק,נתנה בי תקווה.הרמנו אותה,כבר יכולנו לראות את המדרגות שבפתח הבקתה,ופתחנו את הדלת באיטיות."תגידי אנג'ל איך ידעת שצריך לפתוח את התריסים כדי להרוג את השד??".שאלתי אותה בתמימות."עזוב את זה,זה סיפור ארוך".היא ענתה לי בחוסר אכפתיות לשאלתי אבל יכולתי להבין אותה,כי אחרי הכל היא מיד רצתה לטפל בליסה.מחוץ לבקתה היה יום שמש יפה,ודשא ירוק מתמיד,והרוח שנשבה הייתה נעימה כל כך."בואו נתיישב שם".אמרה ווילו והצביעה לכיוון עץ גדול שכיסה חלקת דשא בצל,הלכנו הרבה איך זה היה שווה את המאמץ.
התיישבנו שם וצ'ארלס התחיל להקים לנו אוהלים.ולפני ששמנו לב הגיע הלילה,שוב פחדתי כי זאת עובדה ששדים באים רק בחושך,לפחות נידע לפעם הבאה שקרינה או אור מצילים חיים…
ליסה עוד לא התעוררה ולאחר כמה דקות שישבתי לי באוהל שלי,קמתי והלכתי לכיוון האוהל של אנג'ל,שם היא טיפלה בליסה,היא הרטיבה לליסה את מצחה בסמרטוט ומים."אז איך היא,יותר טוב?".שאלתי בנחמדות,מצד אחד לא רציתי להפריעה לה,אך רציתי לדעת כל כך -מה עם ליסה."האמת ,עוד לא בדקתי לה את הדופק מאז שהיינו בבקתה".היא השיבה לי."אז תבדקי עכשיו".לחצתי עלייה,כי האמת נלחצתי כל כך.היא לקחה את ידה של ליסה ובדקה את הדופק שלה,אך היא הנידה בראשה."לא, אין לה דופק"..