עוד בלי שם..

"מה הולכים לעשות לי עכשיו?" שאל טאר בפחד בשעה שהובלתי אותו לחדר צדדי בזמן שחיכה לגזר הדין.
פעם שנאתי את השאלה הזאת, אבל זה היה מזמן, היום כבר לא שמתי לב..
"זה משפט ראווה, הם לא באמת שופטים אותך, הם רק רוצים להיפטר ממך כמה שיותר מהר כדי שלא יתמרדו או יגידו שהם לא עושים כלום" עניתי בקול אדיש.
טאר רעד מולי כמו מאות לפניו. כיום, כבר לא היו כ"כ הרבה מורדים ~הם~ צדו אותם, לחלקם, כמו לטאר ערכו משפטי ראווה, כולם ידעו שגזר הדין הוחלט לפני המשפט, אבל זה לא מנע מהתושבים להגיע שוב ושוב, ולריב על המקומות הטובים. ליד חבל התליה, הגליוטינה, הכיסא והגלגל.
המשפט הזה היה האחרון, טאר, שהפסיק לרעוד, היה המורד האחרון, ידענו את זה.
טאר לא רעד גם כשקראו לו בחזרה,למעשה הוא נראה אף שלם עם ההחלטה להורגו.קולו של צלד, השופט הרעים ברחבי אולם המשפט:
"על בריחה מרשויות החוק (טאר נחר בבוז, הבנתי אותו, רשויות ה"חוק" לא ממש הקפידו על כללים, היה להם רק כלל אחד-'עוף לנו מהעיניים או תמות') וקשירת קשר עם מורדים, אני, צלד רא, מוצא אותך, טאר נט, אשם!" במילה האחרונה צלד צעק וכשגמר מחיאות כפיים, צעקות ושריקות רמות הדהדו בחלל הגדול.
צלד נקש באצבעותיו, ומשרת התקרב אל הגלגל הגדול וסובב אותו.
'גליוטינה'
עיניו של טאר התרחבו מעט עם הכרזתו של צלד, והתכווצו חזרה כשקרא את הכתוב על הגלגל. אנחת רווחה עלתה בו והוא התקדם אל עבר הגיליוטינה באיטיות מלכותית. בהצגה האחרונה שלו, רבת הקהל.
הוא הניח את ראשו וקולו הדהד ברחבי החלל בשקט הפתאומי "אני לא האחרון מסוגי" אמר את שבועת המורדים, כולם היו אומרים אותה לפני מותם, אך אז הוסיף עוד משפט, בקול שונה משלו, עמוק יותר. "אבל לא כיחיד הוא חי, ולא בודד הוא, כי יימצא הוא עם כוחו וחרבו הנוטפת דם, מוכן לקרב האחרון לגמרי,למוות הסופי."
"התחילו כבר" כעס צלד, ונקש באצבעותיו בשנית.
החבל נחתך.
ראשו של טאר נט התגלגל על הרצפה הלבנה המבריקה, משאיר אחריו שובל סגול.
מלמולים ולחישות התגברו באולם "סגול?" "ראית את זה?" "מה זה אומר?"
אבל אני לא שמעתי אותם, ראשי הסתחרר ורגלי הוליכו אותי בעצמן, ידעתי מה פירוש הדם הסגול.
פירושו שהגיע הזמן.
שבועות צריך לקיים.
ועכשיו תורי.