עד לנצח פרק 2 ( למה אתם לא מגיבים?)

'אז התאהבתי בילדה לא בערפד,מלאך,שטן,פייה,שד,חייה,מפלצת או נצחית התאהבתי בילדה
,ילדה-אנושית ! אז מה !' חשב לעצמו ריי בוהה לרגע בסכין המאיימת שאוחז בידו.
"ריי, אתה מתכוון לדבר?" חזרה על עצמה בילי.
"מה?" שאל והמשיך לשחק עם הסכין.
"אולי די עם הסכין הזאת!"המשיכה בילי בלחמתה העיקשת מול ריי. מאז ומתמיד נהג ריי לשמור סכין בכיסו לדעת כולם זה למקרה סכנה אך כנראה זאת סתם חולשה של נער נצחיי מתבגר.
ריי הסב את מבטו לכיוונה,
"די בילי אין לי על מה לדבר…"סינן וחזר לתעסוקתו. וכמו ברוב השיחות המענינות שנהל ריי עם בילי החלה שתיקה למלא את החלל העצום בו שההו.
"למה היא באה?"שאלה בילי כשמבטה היה מלא בכעס ארסי.
"היא לא תבוא "ענה ללא להביט בבילי.
"היא ילדה-אנושית אתה יודע – "
"אני יודע! "פרץ ריי לתחילת נאומה של בילי, "זה קשה גם ככה…"הוא המשיך.
"אתה שוכח את זה לפעמים,"היא העירה.
"הלוואי והייתי שוכח בילי,"הוא נאנח ביאוש,מבין שאין כבר מה לעשות.
לפתע נכנסו אל החדר קרני אור, הדלת נפתחה באיטיות ושם עמדה לה בל מאססת אם להכנס.
"אני לא נושך…"לעג ריי,
"אתה לא יודע מה אתה מפסיד…"ענתה בחדות, בילי גחכה והתרוממה מהישיבה על המיטה ליד ריי והחלה לצעוד לכיוונה של בל.
"מילה שלי תזהרי ממנו, הילד מסוכן יש לו סכין בכיס" אמרה בילי וטרקה אחריה את הדלת.
ריי הפטיר חצי חיוך שובב "אל תאמיני לה סתם שרוטה," אמר.
בל הפשילה את שרוולה הארוך ושלפה סכין צרה וחדה שנראתה דומה לזו של ריי ,
עיניו המלוכסנות של ריי החלו לנצוץ בצבען הירוק החזק, שהתחלף לאפור בהיר מידי פעם, עורו הצח כחלב מבריק באפילת החדר החשוך מצא-חן בעיניה של בל.
"מה עיבדת פה?"שאל בגסות.
"ריי,תשנה גישה אתה הופך ליצור עלוב בדיוק כמו החברה האנושית שלך" אמרה בחוסר סבלנות.
"בל,- " אמר
"על זה אני מדברת!"כעסה בל "כולם אומרים לך את זה, אתה לא רואה את זה! היא הורגת אותך "
"מה את רוצה שאני אעשה?" שאל ריי.
"ריי,אתה תמות"הכריזה בצער, ריי הביט עמוק בתוך עיניה החכולות שהפכו אדומות בין רגע ולחש
"אני לעולם לא אמות,שומעת! לא בגלל ילדה,"אמר וזרק בחדות את הסכין החדה שהיתה בידו לכיוון התמונה שלו ושל ג'ן שהיתה תלויה על הקיר ממולו, הסכין פגעה בפניה היפות של ג'ן ננעצה וחדרה עמוק לתוך התמונה,
"לעולם לא!"הכריז בקול ושלף בקלות את הסכין הנעוצה בתמונה,ריי התקדם לכיוון ארון הבגדים המרושל
ושלף ממנו חולצת T אפורה וג'ינס שחור ונעלם.

~~*~~

בחדרה של ג'ן שררה דממה איומה עד שהופיעה ריי והחל מהומה.
"למה באת!" צעק, ג'ן נראתה מפוחדת.
הוא דחף את גופה אל המיטה בחוזקה שכח לרגע מהכוח שיש לו בידיים ונשען עליה בכבדות.
"אמרתי לך לא !"צעק.
"רציתי לראות אותך מה כל כך נורא בזה?"שאלה בתמות,הוא קירב את פיו אל צווארה.
"אני לא מפחדת ריי,"אמרה.
"אמרתי לך לא לבוא!"הוא נשם בכבדות.
ג'ן נשכה את שפתיה נועצת את שיניה הקטנות בשפתה העליונה בחוזקה נועצת עיניים בריי ששכב מעליה הרגישה כאילו עשתה יותר מידי,
"סליחה" לחשה, ברגע זה חיבק אותה ריי והרגיש כי שלם עם מה שעושה.
"ג'ן אני באתי כדי להיפרד.."אמר ריי וראה בעיניה של ג'ן אכזבה.
"אל תבואי יותר, זה רק יהפוך את זה לקשה יותר" אמר ריי ונעלה משם ברגע.