סיפור דימיוני שלא נגמר פרק שני, צוות שפירו

לפני כמאתיים שישים ושתים שנים בשנת 1989 הוקם צוות חוקרים צעיר ודינמי בניהולו של דר' ברק שמונה על ידי פרופ' שפירו.
בתחילה הצוות כאילו השתעשע בכל מיני ניסויים אקדמיים בביו-הנדסה גנטית מולקולארית שנראו לכאורה חסרי תכלית וללא כל הכוונה ומטרה. הצוות היה עסוק במחקר אקדמי, "לראות מה כבר יכול לקרות".
זו הייתה הגישה הבסיסית במחלקה שבראשותו של פרופ' שפירו אחד הגנטיקאים הידועים בעולם שהיה ממוקם בבסיס המלא"א האסטרטגי 13-433 שבאריזונה.
הבסיס נבנה לפני יותר מחמישים שנים.
מקימיו היו אנשים יוצאי דופן שרוכזו מכל מיני ארגוני מודיעין צבאי ואזרחי ע"י המנהל האגדתי של אז שחלש על כל זרועות הביטחון.
לנשיא ארה"ב של אז, פרנקלין דלאנו רוזוולט שמלחמת העולם השנייה ינקה את כל לשדו, הבין שארה"ב לא תישאר להיות מעצמה לאורך זמן. אם היא רוצה לשרוד, עליה להיות הטובה ביותר.
פרנקלין ד. רוזוולט היה נשיא שידע לחשוב מחוץ לקופסא. הוא הורה להקים את אגף חמש ונתן את המפתח להקמת הארגון שבזמנו אף הוא עצמו לא יכול היה לשער לאן יגיעו יכולותיו בעתיד.
הוא ידע רק דבר אחד, שהוא יכול להכין בסיס להקמתו של ארגון יוצא דופן שידע להגן על האינטרסים של הארץ הגדולה.

בצוות הדינמי היו ארבעה מדענים מבריקים שפרופ' שפירו תלה בהם תקוות רבות.
דר' ברק שמונה לראש הצוות, נחשב לגאון בכמה תחומי התמחות כמו ביולוגיה, פיסיקה ומתמטיקאי ברמה בינלאומית,
דר' איב חוקרת גנטיקאית בתחומי הביולוגיה בעלת תואר שני בכימיה,
דר' אהרון בתחום המתמטיקה והתמחות בתחום הפיסיקה,
דר' מיכאל היה הפיסיקאי בחבורה מפוארת זו ואחרונה חביבה ג'ני. סטודנטית מבריקה בתחומי הגנטיקה, הביולוגיה והכימיה.
ג'ני היתה סטודנטית חרוצה ומוכשרת שבדיעבד הסתבר שבמידת מה הייתה גורם משחרר לכל הרצינות העמוסה של המדענים המלומדים והיא הביאה את הרעננות והאווירה הצעירה. היא הייתה אישה צעירה ויפה מאוד שבמקרה או לא היה לה גם מוח חריף ביותר. היא הייתה בכל מקום ובכל זמן טעונת אנרגיות בלתי נלאות.
לאחר אחת הישיבות של הצוות נבחנו בקווים כלליים יעדי המחקר והייתה זו דווקא ג'ני הסטודנטית הקלילה והפחות ותיקה שזרקה את הרעיון לחלל האוויר, בואו וננסה לתכנת תא סינטטי שיקביל בתפקודיו את התא האנושי החי.
דר' ברק רשם גם את ההצעה שלה לקול צחוקם הרועם של הנוכחים.
כהרגלם הצוות החל לדון בכל הצעה שהועלתה, הרעיון הטמון בה, אפשרויות היישום שלה, המעשיות שלה ועוד פרמטרים מקצועיים שונים.
לאחר בחינה של כל ההצעות דר' ברק החליט לבחור דווקא ברעיון התא הסינטטי כי הרעיון על הסף נשמע כרעיון ההזוי ביותר שהועלה בישיבה,- יצירת תא חי מחומרים בלתי אורגניים.
למה לא, הייתה תגובת הצוות, – כמה חלבונים וכמה אנזימים מתאימים, שרשרת ה- D.N.A. של ג'ני ונייצר את האישה הביונית האידיאלית ..
הם רק לא ידעו באותה שעת לילה מאוחרת שלפעמים גם משאלות לב עלולות להתגשם ואז מתחיל שלב הספקנות והתהיות.
מאחר שלכל אחד מהצוות היה ידע בתחום אחר הם פעלו יחד ולימדו והשלימו תוך כדי עבודה אחד את השני את הידע המדעי של רעהו.
דר' אהרון בתחום המתמטיקה בחן את הניסויים מנקודת מבטו ותכנן בנוסחאות מסובכות את כמויות החומרים, דר' איב, הגנטיקאית המוכשרת שהתמחתה בעברה בנושאי תהליכים אבולוציוניים לדנ"א המיטוכונדרי, החלבונים והכרומוזום האנושי ושרשראות ה-ד.נ.א היא היתה זו שהייתה הטרודה ביותר ביניהם תוך שהיא המפקחת הכללית על יתר החוקרים,- מבקשת, דורשת, מסבירה, מייעצת, בוחנת ובמקביל מקשיבה ולומדת משאר הגאונים סביבה.
דר' מיכאל היה הפיסיקאי בחבורה מפוארת זו. מוחו המבריק נתן השראה לכל הצוות. הוא פתר בעיות שנראו לאחרים כחסרי פתרון.
כשנתיים נערכו ניסויים שונים תוך הדמיה ומעקב אחר תנועות מיקרוסקופיות של חומרים שונים שנזרקו לזירת הניסויים, סינתזה מולקולקית בין מולקולות מוזרות שדר' אהרון תכנן עם דר' מיכאל כאשר מדי פעם נשמע קולה של איב,
"תרכובת כזו לא יכולה להתקיים"!
"חברה, אתם משגעים את החומר"!
"חברה, די, תהיו רציניים" !
" לא יכולה ליצר ד.נ.א. סינטטי שלא על בסיס חלבוני, זה בלתי אפשרי "

במשך כשנתיים הצוות עסק בנושא כשלאף אחד מהם לא היה מושג אם בכלל יצליחו להגיע לאותו יעד בלתי סביר. הספק הופיע לא פעם אצל כל אחד מהם.
ערב אחד יצא דר' מיכאל מהבסיס אל העיר.
בקרון הרכבת התיישבה לידו אישה שלא הכיר.
ערב טוב לך פתחה האישה בשיחה
ערב טוב גם לך השיב מיכאל בנימוס.
ראיתי אותך בחברת אנשי הצוות של פרופסור שפירו המשיכה,
דר מיכאל התבונן באישה הצעירה בפליאה, מאיפה היא ידעה עליהם?
אני עובדת ביחידת מחקר אחרת כמה קומות מתחתיכם השיבה האישה כאילו שמעה את מחשבותיו,
אולי אני יכולה לעזור לכם במקצת המשיכה, אתה מעוניין לשמוע?
אני לא יודע אם את מבינה במה אנחנו עוסקים ענה בפליאה גלויה לעין,
אני משערת שאני יודעת
הוא התבונן בה עכשיו בפליאה גלויה, אני עייף הערב אחרי יום ארוך שהיה לי אולי..
אני מבינה קטעה את דבריו, מה דעתך שניכנס למסעדה לארוחת ערב ונמשיך שם את השיחה?
דר' מיכאל לא ידע כיצד להתייחס לדבריה, הוא באמת היה עייף אך האישה הצליחה לסקרן אותו,
בסדר, אם את חושבת שפגישה קצרה יכולה להועיל לנו אז אשמח להצטרף אליך.
השעה היתה כבר שבע בערב, בכל המסעדות ישבו מסובים ואכלו, איכפת לך אם ניכנס למסעדה המועדפת עלי שאלה?
לא, בהחלט שאין לי התנגדות.
הם נכנסו למסעדה נעימה שגם הוא הכיר בעבר. הם התיישבו ליד שולחן צדדי.
המלצרית הגישה להם את התפריט וכל אחד התרכז בהזמנה.
בזמן שהמלצרית התרחקה אמרה האישה, שמי מישל ואני עובדת במדור "זד".
מיכאל הסתכל עליה ואמר, אני לא מכיר מדור כזה ביחידה.
כנראה שאתה לא בקי במקום כמוני ענתה בחיוך מסתורי.
בכל מקרה אני יכולה לתת לך כמה רמזים למה שאתם מחפשים
את יודעת במה אנחנו עוסקים?
כן, אתם מחפשים את האפשרות לייצר תא אורגני מיסודות.
תשובתה הותירה אותו ללא מילים, לא יתכן שנושא המחקר שלהם דלף החוצה,
שוב האישה הפתיעה אותו, אל תדאג, אף אחד מהצוות שלך לא גילה לי דבר.
אז מאיפה הידע שלך בנושא שלנו?
קשה לי כרגע להסביר לך אך קבל זאת כעובדה, אני יודעת ואני יכולה לעזור, היא סיימה את המשפט בנימה עניינית ומפוקחת, אתה מעוניין בעזרה או לא?
את חושבת שאת יכולה לעזור?
אם לא הייתי חושבת כך לא הייתי חושפת את עצמי בפניך, גם כך כידוע לך שעברתי כמה עבירות ביטחון בעצם יצירת הקשר איתך.
הוא התבונן בה בתשומת לב רבה, מהצד הבחין במלצרית המתקרבת, שניהם השתתקו, האוכל הוגש והמלצרית התרחקה מהם,
הוא קרב את המזלג לצלחת אך מחשבותיו נעו במקום אחר, התיאבון נעלם לו, הוא הביט במישל, עיניה כמו חדרו אל נשמתו, היא אמרה לו,
תראה, בוא נתחיל לאכול, אני מאוד רעבה, האמת שחשבתי לשלב את שיחתנו עם ארוחה טובה כאן.
הארוחה להפתעתו עברה בנעימים, האוכל היה טעים, לגמו מהיין הקל שהוגש להם, השיחה עם האישה הזרה דווקא נעמה לו, חש בגופו הרפיה ונעימות מכל העומס שעבר עליו במהלך היום,
מישל שוחחה איתו על מבנה האטום, על מולקולות, וכן על חלקיקים זעירים שאפילו הוא לא ידע על קיומם בטבע, על קשרים מורכבים בגן האנושי.
תוך כדי דבריה פתאום התבהרה לו תמונה שונה לגמרי על מבנה התא האנושי ממה שידע עד כה.
הארוחה הסתיימה והקינוח שהיה מורכב מפירות מתוקים סיים בצורה נעימה את הארוחה כאשר לפתע מצא עצמו אומר,
חבל שאת לא עובדת בצוות שלנו, היינו יכולים להעזר בך מאוד,
היא הביטה בו ואמרה, אני עסקתי בתחום הזה לפני כמה שנים לכן אני עוזרת לך, היום אני עסוקה כבר בנושאים אחרים בתחומים שאתה לא בקיא בהם.
תמשיך מהמקום שסיפרתי לך.
היא הגישה לו דף נייר שכנראה הכינה אותו מראש עם נוסחאות שונות כאשר בתוכן היו חבויות כוכביות.
בתחתית הדף היה מקרא לכל הערות המכוכבות.
הוא הביט בדף העמוס בכתב יד צפוף מאוד אך קריא להפליא ושאל כלאחר יד,
נוכל להתראות בעתיד שוב שאל?
אני לא חושבת שתרצה להיפגש איתי שוב, אך בכל מקרה תמיד אפגש איתך אם תצטרך אותי.
הם יצאו מהמסעדה ורכב שחנה לא רחוק מהם התקרב ועצר לידם.
להתראות דר' מיכאל, הארוחה והפגישה איתך היתה לי נעימה מאוד.

כך נעלמה האישה שהופיעה במפתיע לתוך חייו והוא נותר עומד על המדרכה לא מבין מה בדיוק התרחש בשעה האחרונה.

דר' מיכאל ישן מצוין באותו לילה.
בבוקר קם עם תחושה של פריצת דרך מבלי להבין בדיוק למה הוא מרגיש כך.
מילה אחת התנגנה בראשו הלוך וחזור Humility, Humility, Humilityענווה.
הוא נכנס למעבדה והתיישב ליד שולחנו.
ג'ני התקרבה אליו ועמדה ליד שולחנו,
מיכאל, אתה נראה חולמני קצת הבוקר, היה לך ערב מעניין?
הוא הרים בחשדנות את ראשו אליה ושאל, למה את שואלת?
סתם כך, אתה לא נראה כתמול שלשום, כאילו עבר עליך לילה מיוחד
דר' מיכאל לא ידע מה להשיב וענה,
לא, הכל באמת בסדר, כנראה שעדיין לא התעוררתי כראוי.
הוא שקע בחישובים והתעלם מכל המתרחש סביבו, מחשבותיו היו מאורגנות באופן שלא היה רגיל לזה מעולם, הוא בנה נוסחאות כאילו הכיר אותן מאז ומתמיד, הוא הגיע לתוצאות מפתיעות שהוא עצמו לא הבין איך לא ראה אותן עד כה.
הוא ניגש לדר' איב והראה לה את הדפים שכתב.
דר איב עיינה בכתוב ופניה לא הביעו דבר, קראה דף אחר דף ובסיומו עצמה את עיניה ואמרה בקול חרישי.
מעניין ומוזר, אך זה יכול להצליח.
היא פנתה לדר' מיכאל ושאלה אותו, האם הראית את הנוסחאות לדר' ברק או לדר' אהרון?
עדיין לא, את הראשונה הרואה את הפיתוח הזה, עדיין לא התייעצתי עם אף אחד.
מעניין מאוד, אהבתי את השלבים של המרת התמיסה בהליכי חום וקור והשפעתם על הסינטזה המולקולרית, גם העברת התמיסה במתח גבוה וקרני הלייזר יכולה כנראה ליצור את הריאקציה הדרושה, איך בנית את כל הפורמולה הזו?
אל תשאלי ולא אצטרך לשקר, בכל מקרה הייתה מישהי שעזרה לי.
פניה הביעו מבט הממתין להמשך דבריו אך הוא התעלם וקם להכין לעצמו משקה.
Humility שוב התנגנה המילה הלוך וחזור. משהו הטמיע בו את המילה.

הסתבר שהעזרה שדר' מיכאל קיבל הצליחה לפרוץ את גבולות הידע המדעי שהיה מוכר וידוע לו עד כה ויצר מולקולות המסוגלת לחקות את פעולות החלבון ויצירת שרשראות כימיות שדימו את ערכי ה- ד.נ.א..
בעזרת חבריו לצוות הצליח למצוא את הנוסחאות הנכונות לייצוב המולקולות שבתחילה נהגו להתפרק לאחר זמן קצר או ביחס להשפעת גורמים אחרים כגון חום ואור.

בצוות כולו הייתה אווירת יצירה מתוחה ודורשנית אך הכל נעשה בחדווה, תוך ניסוי ותהייה, אפילו אם מראש נראה היה שמדובר בניסוי הבל חסר טעם.
במהלך עבודתם היו להם כבר מספר חומרים סינטטיים שאם היו מגיעים לידיעת הקהילה המדעית היה הצוות ללא כל ספק מועמד למספר פרסי נובל.
פרופ' שפירו שמדי פעם ביקר במעבדה באקראי היה מחייך לעצמו כשהיה שומע את ה-"מריבות" שנשמעו לעיתים סוערות וילדותיות.
הוא הביט בלוח התלוי במעבדה עם רשימות הכתובות בלטינית ומלא בנוסחאות מוזרות
– אני מקווה שאנחנו לא ממשיכים לבזבז לשווא את תקציב המדינה כאן.
שנתיים מפרכות וקשות עברו על הצוות.
בוקר אחד דר' איב דגמה תא שמצא חן בעיניה, מבנה התא היה מרשים. כולו נראה כיצירת בריאה, הוא היה יפה, נקי, פשוט, שרשרת D.N.A. סינטטית המוצלחת ביותר שהרכיבה מאודה.
הגנים ששתלה בשרשרת היו מיוצבים ועל פניו נראה היה שמכאן יהיה לה בסיס להמשך הניסויים. הם כבר היו חייבים לקטלג מונחים חדשים שהמציאו למושגים גנטיים חדשים שהומצאו במעבדה חדשות לבקרים והם יצרו מילון מושגים חדש שתלו על לוח העבודה.
השעה היתה כבר אחת לפנות בוקר, ארבעת חבריה ישבו על ה-"פופים" בפינת החשיבה שלהם, מפטפטים על נוסחאות ותזות כאילו היו בצהרי היום. הדינאמיקה בצוות היתה נפלאה.
דר' איב השאירה את צלוחית הדיגום מתחת לעדשת המיקרוסקופ האלקטרוני והלכה להצטרף לחבורה שישבה. היא הכינה לעצמה משקה פירות טבעיים והתיישבה ביניהם.
מה קורה שם שאל דר' ברק ?
– נראה שיש לנו 'פרהיון' יציב.
ג'ני שאלה, ה-'פרהיון' מחזיק מעמד ?
– לכי תבדקי הציעה דר' איב
ג'ני הרימה עצמה והלכה למיקרוסקופ והביטה בעינית, "איזה תא מקסים" אמרה בהפתעה וסיפוק, אני רואה בו את התנועה כאילו זו מנהטן בשעות העומס וכל הרמזורים מחליפים את אורותיהם.
– על מה את מדברת הרימה את קולה דר' איב. איזו תנועה ?
דר' ברק קפץ על רגליו וניגש לראות. המראה שנגלה לעיניו היה מהמם ביופיו, מעולם לא ראה מראה כזה, דר' מיכאל שם ידו על כתפו שיפנה לו מקום וניגש אף הוא לראות, הוא היה מוקסם,
מראה כזה לא ראה מימיו אך כאילו ציפה לראות כבר את תוצאת הנוסחאות שלו.
דר' אהרון שהיה האדם הכי אנליסט מביניהם שאל בקור רוח
מה קרה לכם?
– איב ענתה לו,
לך תראה בעצמך.
אהרון קם לאיטו והביט במדגם, הוא הביט ומוחו קלט מיד שמתחת לעדשה מתרחשת יצירת חיים.
– רבותי, למישהו כאן מגיע לקבל פרס נובל.
דממה השתררה במקום.
האומנם הצליחו ליצור תא סינטטי חי מהפרהיון הסינטטי?
אהרון המשיך, אנחנו חייבים לתעד את הניסוי. כל פרט ופרט ולגבות כל צעד וצעד.
דר' ברק ניגש למחשב וגיבה את כל החומר.
התגלית המרעישה הייתה יותר מדי גדולה מכדי שיוכלו להפנים את גודל השעה ואת גודל ההצלחה, הם שקעו כל אחד במחשבות אישיות על שעבר עליהם לאורך השנה האחרונה, הפגישות הסוערות, הניסויים, המחקר, האכזבות, החוויה המשותפת לחוות ניסוי כזה וכל החופש המוחלט שפרופ' שפירו העניק להם במהלך כל התקופה.
אתם נראים כמו חבורה באבל, מה איבדתם ? היה זה קולו של דר' אהרון, תכינו את החליפות רבותי שטוקהולם ממתינה לנו.
היה זה דר' ברק שהחזיר את כולם למציאות,
– לא פרס נובל ולא שטוקהולם ואף מילה לאף אחד. מעכשיו כולם שותקים ולא מעבירים אף פרור מידע לאף אחד.
דר' איב, הביולוגית שבחבורה אמרה, אתם באמת מבינים מה באמת יצרנו ?
יצרנו את התא החי הסינטטי הראשון בעולם, יצרנו את הבריאה.
– וג'ני המצחיקה אמרה, ואני היא הבריאה, החבורה כולה צחקה צחוק משחרר לשמע קולה הצעיר של.

אהרון העיר,
– מישהו חשב על הרעיון שעלינו להשמיד את הראיות לניסוי זה?
החבורה הביטה בו כלא מאמינה למשמע אוזניה,

ג'ני שאלה
– להשמיד?
כן, להשמיד, חזר דר' אהרון על דבריו, אתם עדיין לא מפנימים את תוצאות העבודה שלנו,
– אנחנו לא משמידים דבר בשלב זה העיר דר' ברק,
ג'ני ניגשה שוב למיקרוסקופ, המראה שראתה עכשיו היה מדהים,
איב, עכשיו יש כאן כמעט עשרה תאים,
– לא יכול להיות ציינה איב, התא לא יכול כל כך מהר להתחלק,
בואי תראי אמרה ג'ני,
אהרון ניגש והציץ,
היא צודקת אמר אהרון. דר' איב בואי תראי, התאים משתוללים במרץ ויש לנו כאן כבר עשרה 'מנהט'נים', לא אחד.
– דר' איב ניגשה והביטה בדגם, היא לא ראה דבר כזה מימיה, קצב החלוקה לא היה לשנים כמקובל בתא החי, התא החדש התחלק כל פעם לעשרה וכבר הבחינה בשלב הבא שהתרחש מול עיניה, תוך כמה דקות היו שם כמאה תאים. עכשיו אני צופה בכמאה תאים אמרה בקול,
– דר' ברק קם להביט, הוא עמד המום וצפה בדגם שהתרוצץ לו על שלוחית המיקרוסקופ,
– איב, צפית לתהליך כזה? למה התא מתחלק כל כך מהר?
איב היססה, צרפתי לתא המקורי זרז מולקולארי המחקה את התא מבעל חיים מסוים ..
אנשי הצוות דממו, איב הביטה עליהם, מה אתם רוצים, פעלתי אינסטינקטיבית עפ"י איזה שהוא דחף לא מוסבר.
– מה עשית שאל אהרון ?
העתקתי את הדנ"א שלך ושל דר' מיכאל ודר' ברק והוספתי את התרכובת לתא.
מבלי להתייעץ איתנו ?
– לא חשבתי שתהיה אינטראקציה, הייתה זו רק משובת לב של חוקרת עייפה.
– יש לך מושג לאן זה מוביל אותנו ?
– בהחלט לא, השיבה איב.
– לי נראה שהתאים מתקשרים ביניהם בתבנית מתמטית מסוימת הוסיף אהרון בהביטו במיקרוסקופ, הוא הביט בדר' מיכאל, צפית את התהליך הזה?
– ג'ני שוב ניגשה להביט, המראה היה מרהיב, לא הייתה מילה מתאימה להגדרת הצבע הכחול הטהור של התאים, את הזרמים שזהרו בגווני זהב, את החלבונים שהיו מסודרים בתבניות מגובשות בסדר מופתי, ומעבר לכל נראה היה שיש חיים בתרבית, חיים במימד אחר שלא יכלה להסביר במילים, פתאום הייתה לה תחושה של קשר כל שהוא בין התאים אליה, כאילו הם גם צופים בה, מן תקשורת לא ברורה,
– מיכאל, תיגש ותביט אתה,
– כבר ראיתי,
– הבט שוב בבקשה
– מיכאל ניגש למלא את בקשתה, הביט בעיון בתנועת התאים שכבר עמדו להתחלק בשלישית תוך הדקות הקצרות מתחילת הניסוי, מניח את שתי כפות ידיו על השולחן, פונה לכיוונה של ג'ני ושואל בקצרה, לזה התכוונת ?
– ג'ני הבינה מיד את כוונתו, דר' מיכאל הבין את הרגשתה.
– נראה לי שהתאים מנסים לתקשר איתנו, בשלב זה הם טרם מסוגלים אך בכל זאת יש ניסיון.
– לזה בדיוק התכוונתי, גם אתה הרגשת זאת.
דר' אהרון,
שניכם יצאתם מדעתכם ? על מה אתם מדברים, על תקשורת של תא סינטטי, השעה גורמת לכם להזיות,
ג'ני הרימה את ידה אל ידידה, הצביעה לכיוון המיקרוסקופ,
– גש להביט
– אני לא ניגש לשום מקום.
– אני מבקשת ממך, גש תראה ואז תדבר,
אהרון קם לאיטו מה-'פופי' עליו ישב, ממלמל לעצמו מילים בדרכו למתקן,
– הם התחילו להתחרבש ולעבוד עלינו, מה קרה לשניהם ?
– תפסיק למלמל וגש ותראה אמרה ג'ני.
מיכאל לאחר צפייה ממושכת בתרבית אמר, הדבר הזה באמת מנסה להגיד לי משהו .. בזמן שצפה עלתה מול עיניו מראה של מישל האישה שהשיקה לחייו בערב אחד. בתרבית לא נראו כדוריות אדומות ולבנות, היו שם תאים בגוון כחול שקוף מראה שמעולם לא ראה.
ג'ני שאלה,
– עכשיו אתה מאמין לנו ? עדיין אתה חושב שאנחנו מנסים לעבוד עליכם ?
דר' ברק אמר
טוב, השעה כבר מאוחרת, עוד מעט כבר שתיים לפנות בוקר, השעה משפיעה על כולנו, הולכים לישון ובבוקר ניפגש כאן בתשע.

איב, קחי את הצלוחית והניחי אותה במיכל הרבייה.
היה זה מיכל זכוכית מיוחד המתועד ברצף עם מערכות צילום ובקרה המיועד למעקב. גודלו היה כארבעה יארד על 6/8 היארד והכיל כ- קוב נוזל.
איב הוציאה את הצלוחית מתחת למיקרוסקופ וטבלה אותה בקרקעית המיכל.
כל המבטים היו שקועים במעשיה, כמהופנטים בהו בתנועת הצלוחית השוקעת לאיטה בנוזל החמים.

– אז הלכנו,
נשמע קולו של דר' ברק, עברה עלינו יממה עמוסה, צריך גם לנוח.
הוא המתין ליד הדלת כשהצוות יצא,

אחד אחד הם יצאו למסדרון השקט, ג'ני יצאה מיד אחרי מיכאל ידידה, במסדרון פנתה אליו,
– בא לך לארח לי חברה הלילה ? אני רוצה שתהיה איתי הלילה אם לא איכפת לך.
– בסדר, תתני לי רק רגע להתארגן ואבוא.
אחרי כמה דקות הוא דפק על דלתה ונכנס.
הם נכנסו למיטה והיא ביקשה ממנו,
– חבק אותי אליך, אני מרגישה צורך להרגיש שאני לא לבד הלילה,
הוא חייך אליה,
– זה בסדר, גם אני מעדיף הלילה להיות איתך, אחרי יום סוער כמו שהיה לנו לא פלא שכולנו סחוטים.
הוא אסף אותה אליו כשהיא מניחה את ראשה על חזהו, שערה הרך והארוך מפוזר על גופו, ירכה מונחת על ביטנו והא חש את חום גופה. הוא העביר את ידו על עורה הרך כשל נערה צעירה ושם לב פתאום שהיא כבר לא איתו, ג'ני נרדמה תוך שניות כשחיוך מתוק על שפתיה.

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות למחבר