סיפור אפוקליפסה -פרק סופי

מצאתי את בריאן ומיהרנו לצאת משם ולהגיע בחזרה לאותו החדר. "את מאמינה להם?" שאלה
"אני לא יודעת" עניתי והבטתי באדמה "איזו סיבה יש להם לשקר?"
"חוסר יציבות נפשית" ענתה בטון יבש
"ממ" המהמתי ולא אמרתי מילה נוספת,השארתי את מבטי נעוץ באדמה עד שהגענו להתפצלות בין הבתים שלנו
"ביי" אמרתי בשקט
"ביי" ענתה ולה מבט מודאג "היי,ג'יי,אל תתייחסי אליהם,יש הרבה אנשים משוגעים בעולם."
"מהמ" הנהנתי בהרהור ופניתי לביתי

"היי" אמרתי ונכנסתי הביתה,שמה את המעיל ואת התיק על שולחן שליד הכניסה
"היי,קרה משהו?" שאלה ישר אמא והתקרבה אלי חובשת על פניה מבט מודאג,אמא תמיד הייתה דאגנית במיוחד מבין בני המשפחה "שמענו בחדשות שהייתה המולה מסויימת בפסטיבל. מה קרה שם בדיוק?" אבא שעד כה עמד במטבח והכין ארוחת ערב התקרב בסקרנות
"בא מישהו שאמר שמשמקרים לנו,ושהיו בני אדם פה לפני כן ושאנחנו לא הראשונים." אמרתי וניסיתי לשוות לקולי גוון סתמי
"מה?" סיננה אמא
" מישהו בא ואמר שאנחנו לא בני האדם הראשונים" חזרתי
"הוא אמר עוד משהו?" שאל אבא ונראה זועם ממש,אם כי ניסה להסתיר זאת
"אה..ל..לא.." אמרתי
"בסדר." אמר לי וסינן לאוזנה של אימי "אנחנו נטפל בזה.."
"לכי לחדר מתוקה,ואל תצרי עם האנשים הללו קשר! ברור לך??" אמרה אמא
"אמ,כן" אמרתי,מבולבלת . מה קרה להם?
"לכי.." אמר אבא,מחליף מבטים מודאגים עם אמא. מה קורה פה?

פניתי והלכתי לחדר,מלאה במחשבות ושאלות. למה אמא ואבא כל כך התעצבנו מהקבוצה ההיא?יש להם קשר מסויים אליה? יכול להיות שהאיש דיבר אמת?
אני צרכה לחזור לשם,החלטתי. ולנסות למצוא רמזים שיובילו אותי אל האיש ההוא. הוא יכול לספר לי יותר.
הלכתי לסלון, אמרתי להורי לילה טוב וחזרתי לחדר,סוגרת את האור ומחכה בחושך שגם הם ילכו לישון וירדמו. לא רציתי לספר על זה לבריאן. אם ההורים שלה ידעו שהיא יצאה מן הבית באמצע הלילה הם יתעצבנו וירתקו אותה לכמה חודשים .
עברו כשעתיים עד שהייתי בטוחה שהם ישנים ולא יתעוררו אם אצא מהבית.
קמתי מהמיטה באיטיות ובשקט, לבשתי את נעלי ויצאתי באיטיות מן החדר,אל עבר דלת הכניסה.
פתחתי את מנעול דלת הכניסה באיטיות עד ששמעתי את קול המנעול שנפתח ויצאתי מן הבית, סוגרת את דלת הבית בשקט אחרי.
רצתי את התחנה המרכזית של הצינורות, ירדתי מהר במדרגות וצעדתי אל פתח הצינור. בדיוק פתחתי את דלתו כשהאדמה מתחתי התפוררה ונשמטה ממתחת לרגלי,שמטתי את דלת הצינור ונפלתי לבור שהיה בעומק של שנים וחצי מטר
"אווץ.."קמתי על רגלי "נראה שהלוגרנים בנו פה עיירה שלמה של מחילות.."מלמלתי "חבל רק שלא עשו אותה עמידה יותר.." הבטתי סביבי, איפה אני?
המערות שסבבו אותי לא נראו בגודל של לורגנים,אלא גדולות יותר,ועמידות יותר. אלו היו מנהרות בגודל של בני אדם!
בחרתי במערה שנראית העמידה ביותר והתחלתי ללכת בה,שוכחת שעכשיו אמצע הלילה ושהמקום היה נטוש לתקופה ממושכת. בכניסה למערה ניצב גוש שעווה שנראה כמו האבי הקדמון של הנר של היום, על ידו היו צמד אבנים. שמעתי על זה,נזכרתי, אבות אבותינו היו מציתים בצורה זו אש!
לאחר מספר ניסיונות הצלחתי יצור ניצוץ ולאחר עוד כמה, להדליק את הנר "יש!" התלהבתי,למדתי איך לעשות זאת רק כילדה קטנה. אחזתי את הנר בידי והלכתי במערה, למרבה הפתעתי היא לא הכילה התפצלויות רבות לאורכה היו חפצים רבים,שנראו עשויים מחומר שלא זיהיתי אבל היו נראים חבוטים וישנים. אחד שבלט במיוחד היה ספר בלוי בעל כירכת עור שנח על צד המערה,התכופפתי,פתחתי אותו והארתי עליו עם הנר,הוא היה מלא בכתב מוזר שלא זיהיתי,אבל בברור היה אנושי,וישן. האם זה מוכיח שדיברי האיש היו אמת?
לקחתי את הספר ורצתי לאורך המערה שהובילה אותי בסופו של דבר ישירות אל מה שנראה היה כמערכת הביוב של הכפר.
חיפשתי את הסולם המוביל אל רצפת הרחוב הקרוב ביותר,טיפסתי עליו,מגוננת על הספר
ומחזיקה אותו חזק בידי ועליתי בסולם,ומבלי לחשוב הרבה,המומה מזה שעתה גיליתי,רצתי לאורך הרחובות הביתה,השעה הייתה מאוחרת והלילה היה חשוך מתמיד. הגעתי הביתה והערתי את אמא ואבא.
"אמא!אבא! בואו מהר!" קראתי להם וגררתי אותם בידיהם לסלון.
"מ..מה.?" אמרו ושיפשפו את עיניהם.
"אני,אמ, באתי אל בריאן לפני כן,רצינו ללמוד למבחן" המצאתי תירוץ ,אך למזלי הם היו עייפים מידי מכדי לראות את גודל גיחוכו "ומצאתי את זה" הוצאתי את הספר מן אחורי גבי והגשתי להם אותו.
"מה זה?!" שאל אבא,עייפותו נעלמה כלא הייתה והוא התקרב אלי ביום
"ספר,שמצאתי,זה אומר שאיש צדק, נכון?" הבטתי באמא בתקווה,אמא רק השיבה לי מבט עצוב "חבל,ממש חיבבתי את האחת הזאת.." אמרה בשקט לאבא
"על מה את מדברת?" שאלתי "תראו" פתחתי את הספר והראיתי להם את הכתב המוזר "זה חייב להוכיח..נכון?"
עינהם הבריקו באדום וגופם השתנה,ונראה…כמעט..מתכתי.
"אבא?" מלמלתי
"אמרנו לך לא להתעסק בזה.." אמר והתקרב אלי באיטיות
"אמא..?" פלטתי בקול חלוש
"אל תדאגי" חייכה חיוך מתוק "אף אחד לא ישים לב להיעדרך.."