סיפוריו של קורלון חלק ראשון

שמי קורלון ואני כותב ספר זה על הרפתקאותיי
הייתי ילד רגיל וחייתי עם אמי היא אמרה לי שאבי מת במלחמה נגד האורקים אך היא טעתה זה קרה שהייתי בגיל 10 יום אחד שהלכתי להביא לאמי מהשדה את הירקות ראיתי אלף לוחם מצולק עומד ליד דחליל לאחר מכן הוא שלף את חרבו מהנדן ובתקיפה מדהימה ערף את ראש הדחליל כאשר ראה אותי שאל אותי מה אני עושה בשדה ועניתי לו באתי כדי להביא ירקות לאמי רציתי מאוד שיאמן אותי אך לא אמרתי זאת אבל כאילו קרא את מחשבותיי והציע לי להתאמן איתו הוא אמר לי שניפגש בשדה הזה מחר לאימונים כאשר חזרתי הביתה בהתרגשות סיפרתי לאמי אך היא אמרה לי שהיא אינה מוכנה שאתאמן להיות לוחם כמו אבי שנעלם כאשר היא סיימה את המשפט אמרתי לה רגע הוא לא מת הוא נעלם והיא מייד התחרתה על מה שאמרה כי ידעה שכאשר אהיה לוחם אצא לחפש אחריו ושינתה את בעת פניה ואמרה הוא לא נעלם אך אני ידעתי שהיא משקרת למחרת מוקדם בבוקר לפני שאמי התעוררה לקחתי את סל הירקות כדי שתחשוב שהלכתי להביא ירקות ורצתי אל השדה אל הלוחם כאשר הגעתי ראיתי 2 דחלילים לאימון ושתי חרבות אחת מברזל אדום מכושף ושנייה מאבן יקרה לפחות כך חשבתי בצבע ירוק מאחורי החרבות ישב האלף המצולק כאשר הוא עושה מדיטציה שניסיתי להעיר אותו לא קרה כלום לאחר מכן התיאשתי והתחלתי ללכת לא הספקתי לעשות 3 צעדים ואז שמעתי את קולו בחר חרב אחת מבין שתי אלה בחר את זאת שאתה נקשר אליה יותר שאלתי אותו מה כל חרב עושה אך הוא אמר לי זה לא משנה בחר בחרב שאליה אתה נקשר יותר.