סיפורה של קייטי בלו – פרק 1
יום אחד, לפני הרבה שנים חיה נערה בשם קייטי בלו. אבא שלה היה איש שבזבז את כל כספה של המשפחה על משקאות אלכוהוליים. אמה של קייטי מתה שקייטי הייתה בת שלוש. זו הייתה טראומה עבור קייטי. חודשים היא לא הפסיקה לבכות. כרגע קייטי בתיכון ואין לה כסף לשום דבר. אין לה כסף בגלל הסיבה הכתובה לעיל.
יום אחד, שקייטי חזרה לביתה מהלימודים, היא גילתה שכל הבית מלא שוטרים בגלל פשע שאביה חשוד בו, הפשע הוא פריצה לבנק וגניבה של $ 27,000,000. כעבור יום עצרו גם את קייטי בגלל חשד לשיתוף פעולה בשוד. קייטי כמובן לא שיתפה פעולה בשוד, אבל אביה כן והוא נכלא לעשר שנים בכלא המחוזי.
אבל זה מה שקרה לפני שנה.
אנחנו דיברנו על הסיפור הזה רק כי הוא קשור קשר הדוק לסיפור ששינה את חייה של קייטי בלו ושינה את כל העולם.
זה קרה בסוף הקיץ, האוויר היה חמים, והדלת נפתחה בגלל הרוח ויישות לא מזוהה נכנסה לחדר. חוץ מהיישות, האדם הנוסף היחיד שהיה בחדר היה – מי אם לא קייטי בלו.
קייטי הסתכלה מהחלון ולא שמה לב שמישהו נכנס, עד שהוא השתעל וקייטי הצטעקה: "מי זה??"
"את לא ראית שום דבר!" אמרה היישות ומכאן הכול מעורפל בזיכרון של קייטי.
כעבור זמן שנראה כמו נצח, קייטי התעוררה למשמע צעקה: "לא, אל תעשה לי את זה! לא!!!"
קייטי הסתכלה סביבה והבינה שהיא נמצאת או בחדר ללא כוח כבידה, או שהיא לא נמצאת בכדור הארץ. היא הבינה שהיא לא במקום שבו התעלפה.
"הו, סוף סוף התעוררת!" אמר קול מוזר.
"איפה אני?" אמרה קייטי.
"את כאן. איפה עוד את יכולה להיות?"
"איפה זה כאן?" צעקה קייטי.
"אני לא האדם הנכון לספר לך את זה."
"טוב." קייטי לא נלחצה. "אבל מי אתם?" שאלה קייטי.
"אנחנו הם המיגואלים." אמר הקול.
קייטי הייתה המומה. היא בחיים לא שמעה על המיגואלים. "צאו וגלו את עצמכם!" צעקה קייטי. (היא החליטה שהיא תדבר ברבים.)
"אני לא חושב, לא, אני אוותר."
"למה?" אמרה קייטי.
"כי ככה בא לי." אמר הקול.
"זה מאוד לא יפה מצדכם, אתם חטפתם אותי, אין לי מושג איפה אני ואתם אפילו לא מוכנים להראות את עצמכם? או שאולי אתם מפחדים?" אמרה קייטי, כאילו לעצמה.
"אנחנו לא מפחדים!!" שאג הקול.
"אז תראו את עצמכם." אמרה קייטי בקול רגוע.
"טוב, נו…"
ואז, מאחורי הפינה של הקיר, הגיח יצור מסתורי, וקייטי החניקה צווחה. הוא נראה כך: היו לו שני ראשים, שישה עיניים בגל ראש, שתי אוזניים בכל ראש, שני אפים בכל ראש, וקייטי קצת הוטרדה. אבל אלה היו רק הפנים. היו לו שני גופים וקייטי לא יכלה שלא לתהות איך הוא לובש חולצה. היו לו שש ידיים, עשר אצבעות בכל יד, והיו לו רגליים שנראו כמו זרועות של תמנון. יצור מטריד, לא חושבים?
"אני מצטערת שביקשתי ממכם לצאת מהמחבוא או איפה שלא היית קודם, כי אתם נראים פשוט זוועה." אמרה קייטי ולא חשבה שהם יעלבו, כי בטח אומרים להם את זה כל היום, אבל היא טעתה טעות מרה.
"היי, זה מעליב!" הם צעקו. "נבחרנו להיות מלכי היופי של הכוכב הזה 20 פעמים ב- 10 השנים האחרונות, אז אם את לא מבינה ביופי, פשוט אל תדברי!"
קייטי שמה לב שלראשים היו דמעות בעיניים.
"סליחה, אני ממש מצטערת." אמרה קייטי ברחמים.
"אנחנו לא צריכים את ההתנצלויות שלך!" הם צעקו ונעלמו בהבזק אור כחול.
"רגע!" קייטי צעקה. "מי פה עכשיו?"
"אני." אמר קול עמוק ומשונה.
המשך יבוא…
תגובות (7)
סיפור ממש יפה, תמשיך לכתוב! D:
מגניב. ממש אהבתי! מחכה לפרק הבא :) :) :) D:
זה כתוב בצורה מאוד שטחית ולעניין. זה בכוונה?
oliv אם זה מפריע לך ולקוראים האחרים אז אני אשנה את זה… אני פשוט לא רציתי להיכנס עכשיו לכל הסיפור של השוד וזה היה משעמם איך שהם ישבו בבית המשפט. אני לא אוהב את הדברים האלה אבל אני אשנה אם שני אנשים או יותר יבקשו
אני מסכימה אם אוליב זה היה קצת קצר אבל מהמם ^-^
נשמע כמו סיפור מעניין
יפה מאוד אבל ת'אמת הפסקה הראשונה נשמעת כמו הצבת עובדות ולא סיפור. קצת רגשות.