סופר נערה 2: תקווה-פרק 20 (סיום סדרה)-התפקיד קורא/להתראות

נ.מ. כללית
שני ילדים שיחקו בחצר האחורית של הקוטג' הישן באחו ילדה בת 14 וילד בן 11, הילדה עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות צחקה והסתובבה מסביב לאחיה עם סרטים בידה, האח שיערו אדמוני חזק ועיניו כחולות כמו שמי הבוקר ממש לפני הזריחה התיישב על הדשא הרך ושר שיר ערש ישן
"ניקי! קיילו! כנסו פנימה אמא מבשלת צהריים לכולנו" נשמעה זעקה של איש שראה ימים, שיערו האדמוני כבר דהה ונראו כמה שערות אפורות בו, קמטים קלים כיסו את פניו וגם זיפים שהראו שלא התגלח בזמן האחרון. הילדים עצרו מעיסוקיהם ורצו לכיוון הבית צוחקים ומביטים באבא שלהם
"מה אמא מבשלת אבא?" שאלה ניקי עיניה הירוקות בוחנות את העיניים הירוקות כאמרלד של אביה, הוא חייך וליטף את ראשה
"יש צלי ותפוחי אדמה וזהו" הוא אמר ומכניס אותם לתוך הבית וקיילו הסתובב לאביו וחייך
"אתה משקר, יש גם ברוקולי" וצחק כשרץ לאמבטיה לשטוף את ידיו ופרצופו לפניי הארוחה
"קדימה ניקי לכי לשטוף את עצמך, את לא רוצה שדודה קלודיה תראה אותך כל כך לא נקייה כשהיא באה לבקר" אמר האב שולח את ילדתו לאמבטיה להתנקות
"אתה לא צריך להיות ככה שון, הם ילדים טובים וקלודיה אוהבת אותם ממילא" הופיעה דמות מהמטבח מנגבת את ידיה על סינר שהקיף אותה מעל לשמלה עבה ולבנה, קמטים דקים הקיפו את עיניה שיערה הבלונדיני כבר התחלף לאפור אבל שון מצא את זה יפה, עיניה הכחולות ברקו והשרו לה מראה שמח למרות כל מה שקרה להם לפני כל כך הרבה שנים
"אני יודע אבל זה נחמד לדעת שהם עדיין כל כך תמימים ולא מודעים. תמשיכי לבשל יקירה שלא ישרף לך האוכל" הוא אמר תופס את מותניה ונושק לראשה מחבק אותה ונושם את ניחוחה
"מישהו פה סוזאן, לכי ותחזרי למטבח אני אכניס אותה לבית" הוא אמר עוזב את סוזאן ומתהלך באיטיות לכיוון הדלת הוא הגיע לכניסה בדיוק כצלילצל הפעמון, הוא פתח את הדלת ועל השטיח הייתה חבילה קטנה ומכתב מחובר עליה, הוא הרים בזהירות את החבילה וסגר את הדלת מאחוריו שם את החבילה בצד ומתיישב בכורסה הישנה בפינת החדר ששימש כסלון, הוא פתח את המכתב והתחיל לקרוא
'שון וסוזאן היקרים,
קוראים לי כריסטיאן, או כריסטי מה שנוח לכם לקרוא לי. אני הבן של קלודיה היא עזבה לפני כמה ימים בלי הסבר חוץ מהחבילה הזאת ופתק שעליו היה כתוב את שמותיכם והכתובת שלכם, אני יודע שאתם כמעט בני ארבעים אבל בפתק היה כתוב שמה שבתוך החבילה אמור לגרום לכם לעזור לה או משהו.
היא כתבה שתמשיכו להעביר את החבילה אחרי שתפתחו אותה לשאר, אני לא יודע מה זה אומר אבל המילה האחרונה שהיא אמרה לפני שהיא יצאה זה להתראות אז אני מצפה שהיא תחזור.
שלכם, כריסטיאן'
"סוזאן!" צעק שון לכיוון המטבח ידיו רועדות ועיניו דומעות, סוזאן רצה אליו ומבט שואל על פניה
"למה צעקת שון? מה פשר העיניין?" היא שאלה ידיה נחות על מותניה, הוא הגיש לה את הפתק ולקח את החבילה ושם אותה על ברכיו, הוא קרע את העטיפה החומה ותיבה ישנה ורעועה הייתה בתוכה, הוא פתח בזהירות את התיבה הקטנה ומצא בתוכה שתי אוזניות ואקדח ריוולוור ישן שעליו היה חרוט
'מחזור C לא בורחים מקרב' דמעה יחידה התגלגלה ללחיו והוא הושיט את האקדח לסוזאן
"את יודעת מה זה אומר, נכון סוזאן?" הוא שאל אותה והיא לא הוציעה הגה אבל את מחשבותיה הוא ידע לקרוא
'זה אומר שהתפקיד קורא' שניהם חייכו וקראו לילדים שלהם
"אנחנו הולכים לכמה ימים, קלודיה לא יכלה להגיע לארוחת ערב והיא צריכה את העזרה שלנו" שון אמר מסדר את בגדיהם של ילדיו וליטף את פניהם
"תתנהגו כמו שצריך, קראתי לשמרטפית אבל אני סומכת שבזמן שהיא לא פה תתנהגו כמו שצריך" אמרה סוזאן והורידה את הסינר מניחה אותו על משענת הכורסה ולוקחת את התיבה הקטנה, הם פתחו את הדלת וניקי תפסה את ידו של אביה
"אתם תחזרו. נכון?" היא אמרה פניה מודאגות ועיניה מתמלאות במים
"כמובן שכן ניקי, ואל תחשבי אחרת" הוא אמר ונשק לראשה סוגר את הדלת, קיילו תפס את ידה של אחותו נשען עליה
"הוא שיקר לך ניק?" הוא שאל מוציא מכיס מכנסיו פרח קמיליה יחיד
"הלוואי שידעתי, אבא אמר לך מה הפירוש?" היא שאלה את אחיה שהגיש לה את הפרח
"כן. זאת ברכת הצלחה, הוא אמר שפרח יחיד יכול להגן על לפחות עשרים איש" אמר ונלך למטבח שעל שולחן האוכל הונחו שתי צלחות עם צלי ותפוחי אדמה הוא התיישב והתחיל לאכול בשקט. ניקי הביטה בפרח עוד כמה שניות והניחה אותו על אדן החלון, עלי הכותרת שלו מופנים החוצה מברכים הצלחה להוריה ולחבריהם.