סופר נערה 2:תקווה-פרק 8-אמת
כשהגעתי למחנה שלנו כולם ישבו במעגל מסביב למדורה ואכלו, לא היה לי מושג מה הם אכלו מין עיסה של ירקות ואולי אורז
"מה יש בתפריט?" שאלתי מביטה בהם והנאה על פניהם, כאילו מחר אנחנו לא הולכים לעשות את הדבר הכי מטופש ביקום
"יש פוייקה ועוף" שון אמר קם וניגש לקדרה הענקית שהייתה מונחת על מדורה אחרת, היא הייתה חמה יותר והפיצה פחות אור
"פוייקה? הנה משהו שלא שמעתי עליו" אמרתי ושנינו צחקנו, הוא הוציא מהתיק שלו עוד שתי קערות ומילא אותם
"פוייקה זה אורז וירקות שמבשלים ביחד, זה טעים יותר ממה שאת חושבת" הוא אמר מגיש לי את הקערות ושני כפות עמוקות
'הוא חושב עליך הרבה. הקיילו הזה, במיוחד את הגב שלך' הוא הביט לכיוון העץ שטובי קשר אותו
"אל תדאג, הוא ישיר כמו קנרית. תנסה לעזור לסוזאן להפעיל את הקשר, אני לא רוצה להיכנס לטירה עיוורת" לחשתי לו וסימנתי לו לחזור לחבורה. הרצנתי את פניי וחזרתי לקיילו הוא הרים את פניו כששמע שהתקרבתי, הנחתי את הקערות על האדמה ולקחתי שני בולי עץ האותו הגובה קירבתי את אחד הבולים לקיילו ואמרתי לו להתיישב, את בול העץ השני הנחתי מולו והתיישבתי לוקחת קערה אחת ומאכילה אותו
"גם כשאני רוצה לחסל אות ואת כל החשובים לך את מטפלת בי כאילו הייתי אחיך הקטן" הוא אמר מפנה את ראשו כשבאתי להביא לו עוד כף של אוכל, נשפתי ארוכות דרך אפי והתחלתי לאכול מהקערה שלי
"אנחנו לא פה כדי להרוג, אנחנו פה כדי למנוע ממלחמה להתחיל. מלחמה שתיקח יותר מידי קורבנות" אמרתי מניחה את הקערה לצידי ומרימה את ראשו באיטיות
"אתה צמא?" שאלתי, הוא הנהן פתחתי את פיו ושפכתי מים מידי לתוך גרונו, הוא השתנק ואז בלע את המים
"שלא כמוך אנחנו משתמשים בכוחות שלנו למטרה טובה, אם תכפר על מעשיך אני אוכל לשחרר אותך, אחרי שתאמר לי מה התכנית של המתקנים"
"התוכנית תמיד נשארה כמו שהיא מאז ימי ישו, להפסיק את חוסר השיוויון להחזיר איזון ולהוציא את האמת" הפסקתי אותו באמצע
"כן אבל מהי האמת? ולמה יש צורך לחשוף אותה?" הוא חייך וקירב את פיו לאוזני
*******************************************************************************************************
נ.מ. ככלי
"קיילו עוד לא חזר גברתי, שנוציא עוד שומרים?" חייל במדים פשוטים עם שיער חום ועיניים אפורות כרע ברך מול נינה ופורטר שישבו בכיסאות מלכות באולם גדול מעוטר בזכוכיות צבעוניות ונברשות קריסטלים
"לא, אם קיילו לא חזר עד עכשיו הוא מת. אני לא יודעת מה הנבחרת מתכננת אבל אני לא אוהבת את זה"אמרה נינה, קמה מכיסאה מתהלכת לכיוון החייל
"תקרא לניקי, אני חושבת שזה הזמן לביקור בית" החייל חייך ונינה צחקה חוזרת לכיסא שלה
פורטר קם מכיסאו מתהלך בחדר וומרים את נינה ממושבתה
"אני מקווה שאת לא מתכננת עוד רציחה נינה, הם לא יראו את זה בעין יפה" הוא אמר מביט לתוך עיניה מלטף את שיערה האדמוני מחייך חיוך עייף ומושיב אותה חזרה
*******************************************************************************************************
שחררתי את קיילו מהחבלים, לא כי הוא שולט עליי כי רציתי
"אם אני אראה אותך בטירה אני לא אהסס להרוג אותך במקום. ברח!" אמרתי הוא נראה מופתע מההחלטה שלי והביט לכיוונים שונים מבולבל
"ברח!" צעקתי עליו עיניי חסרות מנוחה רצתי חזרה למחנה והערתי את כולם
"קלודיה כבר אחרי חצות למה את מעירה אותנו?" אליסון אמרה מתמתחת ומפהקת
"אנחנו חייבים לצאת עכשיו, אם לא אין לנו סיכוי להצליח" טובי הוריד מהשמיים את הנשקים שלנו ולקחתי את שלי בחזרה
"קלודיה? איפה השבוי?" אריק שאל לוקח את האקדח שלו, התעלמתי ממנו לא היה לי זמן או כוח לענות על השאלה המטופשת הזאת
"קלודיה!" טובי תפס אותי מנענע אותי כאילו אני חולמת
"הוא הפנט אותך? הוא גרם לך לעשות את זה?" השתחררתי ממנו ונדתי בראשי לשלילה
"שמעתי את האמת טובי. והיא לא נעימה" אמרתי מנסה לשכוח את המילים שקיילו אמר לי
תגובות (2)
אההההההההה
אני חייבת עוד פרק!!!!
יואווו מושלםםם תמשיכייייייי