סופר נערה-פרק 4-הבית החדש-חלק א (הערות)

"מה? מה זאת אומרת לא מוגן?" שאלתי את יוליה, כאילו שהיא יכולה לענות לי סתם דמות בטלוויזיה
"לא רציתי לספר לך את זה קלודיה אבל המתקנים מחפשים אותך. אותך ואת כל אנשי העל במטרה להשמיד אותם" יוליה התקדמה כאילו היא באה לצאת מהטלוויזיה, וזה קרה! היא נהפכה להולוגרמה וטיילה ברחבי הסלון, לפחות אני משערת שזה סלון
"אתם בטח שואלים מה אני, אני מערכת הבקרה של הבית הזה, השם המלא שלי זה מערכת רישום, תיעוד והגנה, או בקיצור מרתה" היא חייכה והמשיכה לדבר
"אני לבשתי צורה שכולכם מכירים כדי שלא תיבהלו, אנימקושרת למוסד דרך דיימון אז תוכלו לקבל שיחות מהמוסד לגבי המצב שבחוץ"
"טובי קם מהכורסה הענקית שישב בה והתקדם לעבר ההולוגרמה
"מה זאת אומרת המצב שבחוץ?" הוא ניסה לגעת בהולוגרמה אבל ידו עברה דרכה
"זה אומר שהסכנה גוברת ואתם נבחרתם בתור הדור הבא של המושיעים"
"המושיעים?" סוזאן שאלה והרימה את רגליה על השולחן
"המושיעים הגנו על אנשי העל מהמתקנים, הבית שלרשותכם משמש כמבצר ומחנה אימונים כדי לחדד את כוחותיכם עד לשלמות, וכשיגיע הזמן אתם תחזרו לעולם ותביסו את המתקנים אחת ולתמיד" היא חזרה לתוך הטלוויזיה וסידרה את חולצתה
"יש שאלות?" היא שאלה והתבוננה בכל אחד ואחת מאיתנו, פורטר הרים את ידו באיטיות ומרתה חיכתה לשאלה שלו
"איך בדיוק את מצפה שנביס את 'המתקנים' שאת כל הזמן מדברת עליהם אם אין לנו מושג מי הם?" הוא קם בכעס מהספה והתהלך לחדר אחר
"פורטר, לאן אתה הולך?" שאלתי אותו ורצתי אחריו כדי להדביק את צעדיו, נכנסנו לתוך חדר עם אור עמום ופורטר הסתובב אליי
"אני לא רוצה את כל הדבר הזה, אני רוצה לצאת לעולם לא להיות תקוע בתוך 'בית' חדש" הוא סימן במרכאות את המילה בית התיישב על כיסא דיינר, הניח את ידיו על הדלפק ואת ראשו על ידיו
"גם אני לא רציתי את זה פורטר אבל אני לא חושבת שזה בשליטתנו" הנחתי את ידי על כתפו כדי לנחם אותו על הוא הניף את כתפו אחורה
"אני לא צריך ניחום קלודיה, אני צריך לצאת מפה" הוא דפק את ידו על הדלפק והמנורה שהייתה מעלינו נדלקה. פורטר קפץ מהבהלה והחזיק את ידי, הסתכלתי מסביבי וראיתי משהו שלא חשבתי אני אראה עוד הרבה זמן,
"מטבח!" אמרתי בקול רם, התבוננתי בחדר שככול הנראה היה עשר על חמש עשרה מטר של מטבח וחדר אוכל, בדלפק שעליו התיישב פורטר היו שמונה כיסאות דיינר ולפני כל אחת מונח פתק עם שם, כל כיסא היה קצת שונה, הכיסא שפורטר התיישב עליו היה שייך לו, הוא היה שחור לחלוטין עם משענות לידיים וכפתור לא מובן על המשענת השמאלית
"איך הם ידעו שאני שמאלי?" פורטר בחן את כיסאו בקפידה וניסה להתאפק ולא ללחוץ על הכפתור, ההולוגרמה של יוליה הופיעה מהצד השני של הדלפק
"אני רואה שמצאתם את המטבח שלכם,אם הייתם מחכים כמו כולם הייתם מקבלים הסבר על הסלון אבל מכיוון שיצאת בסערה פורטר הפסדת ואתה תצטרך לקבל מידע מהאחרים" שאר החבורה נכנסה למטבח וקריאות התלהבות עפו בכל רחבי החדר הענק
"לכל אחד מכם יש כיסא שמותאם אישית לכם, קיבלתי מידע מדיימון על כל אחד ואחת מכם והתאמתי לכם כיסא שיתאים לכם בשלמות" סוזאן התהלכה לאורך הדלפק וחיפשה את הכיסא שלה, כשהיא מצאה אותו היא בחנה אותו מקרוב, לפי מה שאני ראיתי הוא היה כיסא רגיל לחלוטין, אדום ומסתובב אבל סוזאן נראתה מאושרת לקבל את הכיסא הזה. שון שידר לי 'המשפחה שלה שלחה אותה לבית חולים פסיכיאטרי והיא הייתה בבידוד עד שהיא הגיעה למוסד, זה היה הכיסא שלה כשהיא עוד גרה בבית שלה' סוזאן התחילה לבכות והודתה למרתה, הכיסא של טובי היה עשוי מחומר מוזר והיה מצויר על משענת הגב אקדח ריוולוור הוא גיחח והודה למרתה
"בדיחה מצחיקה להכין את הכיסא שלי מחומר חסין כדורים" הוא אמר למרתה
"רציתי לשמור על אווירה קלילה וכיפית, כמו שהכיסא של אליסון עשוי מחומר חסין אש" היא הצביעה על אליסון שבחנה את הכיסא האפור שלה שלה והיא ענתה לה בציניות
"לא יכולת לעשות אותו ורוד יותר?" צחקנו וכל אחד חיפש את הכיסא שלו, אלין קיבלה כיסא לבן עם ציורים של חיות עליו, ניקי קיבלה כיסא בצבע כחול שכתוב עליו באנגלית TARDIS לא הבנתי למה אבל נראה לי שניקי נהנתה ממה שהיא קיבלה, שון קיבל כיסא עם הדפס של בית קברות והיה כתוב חלום בלהות באנגלית שהיה נמוך מכל השאר והייתה על צידו הימני ידית, הוא התיישב על הכיסא והרים את הידית. שום דבר לא קרה
"שלא אדע עוד צער" שון חייך ואז צחק
"אין עלייך מרתה, את הנשמה שלי" הוא שלח נשיקה לעבר מרתה והיא פשוט חייכה
"מה קרה שון?" שאלתי אותו והוא ניגב דמעה מפניו
"אני לא שומע" הוא ענה לי
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו
"אני לא שומע את המחשבות שלכם! אני לא צריך לסבול את מה שאתם חושבים כשאתם אוכלים יותר" הוא צחק ופנה למרתה
"מרתה אני יכול לחבק אותך, אם היית אמיתית"
"אין בעד מה שון, זה מגיע לך"
חייכתי והלכתי לכיוון הכיסא שעמד בראש השולחן, כנראה הכיסא שלי. הוא היה כחלחל ומשענות היידים היו זהובות, לא הבנתי איך זה מותאם אישית לי, כחול וזהב זה אפילו לא שילוב הצבעים האהוב עליי
'זה שילוב הצבעים של המתקנים, טוב לפחות של המפקד שלהם. זה אומר שאת המפקדת של המושיעים קלוד, בהצלחה בתפקיד החדש'
'תודה' החזרתי לו
"אחרי שתסיימו להנות מהמטבח יש עוד בית לראות" מרתה אמרהה ונעלמה כלא הייתה.