סופר נערה-פרק 3-אף אחד לא מוגן

כשהתעוררתי לא רציתי לפקוח את העיניים שלי, פחדתי ממה שאני אראה אבל שמעתי קולות מוכרים
"הייתם צריכים להיות זהירים יותר! מישהו יכל להיפצע, וגרוע מזה" זאת הייתה יוליה, אני במוסד? לא, אחרת הייתי מרגישה בשלווה ששוררת תמיד.
"אלין, תשמרי עליה אני לא רוצה שום ויכוח! כל השאר תחכו מחוץ לחדר"
שמעתי את אלין מחטטת בתיק שלה, כנראה בשביל ערכת האיפור שלה פקחתי את עיני וראיתי אותה שמה מייק-אפ על הצוואר שלה, ניסיתי להתיישב אבל גבי כאב וגנחתי מהכאב
"היי" אלין סגרה את הערכה וקמה מהכורסה הפרחונית שעליה ישבה כדי לעזור לי להתיישב
"איך את מרגישה?" היא הגישה לי כוס מים מהשולחן הקטן שהיה ממוקם ליד כיסא נדנדה מעץ
"כאילו דרסה אותי מכונית" הודיתי לה על כוס המים ולגמתי לגימה ענקית תוך כדי סריקת החדר הזר, קירות אקוסטיים בצבע שחור שטיח עבה על הרצפה ורק שידה, כורסה, שולחן קטן, כיסא נדנדה והמיטה שאני נמצאת עליה
"את יכולה לומר לי מה קרה לי?" הושטתי לה את כוס המים הריקה וחיכיתי לתשובה
"אולי יותר טוב שנראה לך" אלין לקחה את כוס המים מידי ויצאה מהחדר, אחרי כמה דקות שון נכנס והתיישב על קצה המיטה
"היי קלוד, שמעתי שאת רוצה לדעת מה קרה. אני יכול להראות לך מה קרה, אבל מנקודת המבט שלי אז תכיני את עצמך"
הוא הושיט את ידיו לעברי וביקש ממני לשלב את ידיי בשלו, עשיתי כדברו והבזק לבן עיוור אותי
*******************************************************************************************
נ.מ.-שון
"די! תפסיק להתקרב אליי! מה עשיתי לך?" קלודיה צרחה, הנהג נעצר והושיט את ידיו לכיוונה
היא התעלפה, תפסתי אותה בדיוק בזמן. אליסון התחילה להתנשף, עיניה החלו לעלות באש זה לא הולך להיות טוב, היא הסתכלה לעברי
'כדאי שתתכופפו' היא הסתכלה לעבר נהג האוטובוס וקלטתי מה היא עומדת לעשות
שידרתי לפורטר 'תחצוץ אותנו מאליסון עכשיו!' פורטר רץ לכיווננו והספיק להגיע בדיוק לפני שאליסון שיחררה סופת אש לכיוון האוטובוס, המגן שפורטר יצר בדיוק בזמן הגן עלינו מהלהבות. הוא הסתכל עליי
'אני לא יכול להחזיק את המגן עוד הרבה אתה יכול לעבור אותו ולדבר עם אליסון?'
'אני אנסה' סוזאן לקחה את קלודיה ורצתי לגבול המגן של פורטר
ניסיתי להיכנס לתוך המגן של פורטר שחצץ ביני לבין הכאוס של אליסון, הכל היה שם כל כך שליו, וניסיתי להתרכז באליסון
'אליסון, את שומעת?'
'כן, מה?'
'פורטר לא יכול להמשיך עוד הרבה זמן, את חייבת להפסיק'
הלהבות נשאבו חזרה לתוך אליסון ופורטר נפל על ברכיו בתשישות, התהלכתי לכיוון שאריות האוטובוס שהתלקחו באש של אליסון
"כבי את זה" אמרתי לאליסון והחלקתי את שיערי אחורה. היא הושיטה את ידה לעבר האוטובוס ושיגרה את הלהבות חזרה אליה, במקום שהנהג עמד נשארה רק הסיכה הרמתי אותה ושמתי אותה בכיסי, קלודיה תרצה לדעת על זה הסתובבתי כשטובי קרא לי
"מה אתה מחפש שון?" שיגרתי לטובי את המחשבות שלי
'המתקנים, הם אחראים לזה' הוא התנער ורץ לעברי
"זה יותר גרוע ממה שחשבנו, חשבתי שניערתי אותם בפעם האחרונה שנפגשנו"
טובי התבונן באוטובוס ואז עליי
"אז אתה יודע מה הולך לקרות מעכשיו?" שאלתי אותו למרות שאני יודע את התשובה
שנינו הסתכלנו על כל מה שנעשה מאחורינו, יוליה יצאה מהמוסד ורצה לכיוון קלודיה
הסתכלנו אחד על השני ושידרתי לטובי
'אף אחד כבר לא מוגן'
*******************************************************************************************
~חוזרים לקלודיה~
סידרתי את הנשימה שלי ועזבתי את הידיים של שון
"עדיין יש לך את הסיכה הזאת?" שאלתי אותו ואספתי את השיער שלי בקוקו גבוה
"כן" הוא הוציא את הסיכה מהכיס של הג'ינס שלו ויישר את החולצה שלבש תמונת סי-טי של מוח, בטח איזו להקת רוק או משהו. הוא הביא לי את הסיכה והתבוננתי עליה מקרוב, על המעגל היה חרוט משהו, לא הצלחתי להבין מה
"ניסינו להעביר את זה דרך דיימון, זאת לא שפה אמיתית" דיימון הוא הארכיון שלנו, פעם הוא היה בן אדם לפני כמעט אלפיים שנה, בתקופת ישו איש העל הראשון. הוא ידע כל מה שצריך לדעת אבל גם זה לא הספיק לו והוא בעזרת חבריו שימרו את מוחו וכשהקימו את המוסד שלנו חיברו את המוח שלו למסד הנתונים קצת כמו גלאדוס מפורטל 2.
"לא נראה לי שזו שפה, תראה את הקוים האלה הם יותר קוים מנחים משפה" אמרתי לשון וביקשתי ממנו לעזור לי לקום. הוא הביא לי מקל הליכה ועזר לי לצאת מהחדר. אחרי שירדנו במדרגות ראיתי את כולם יושבים בסלון של בית שלא היה לי מוכר, כשהגעתי עם שון לסלון והתיישבתי בנוח על הספה הענקית הטלוויזיה הענקית נדלקה ויוליה הופיעה עליה
"ברוכים הבאים למאורת העל, או אם תרצו הבית החדש שלכם. נכנסנו למצב כוננות אדומה והכנסנו אותכם לכאן כי בשלב הזה אף אחד מכם, ואני מתכוונת אף אחד לא מוגן"