סופר נערה-פרק 20-נקמה (סיום העונה)

ניגבתי את הדמעות ודפקתי על הדלת של ניקי, היא פתחה את הדלת לפתח קטן והביטה בי. דחפתי את הדלת עם כתפי והעפתי את ניקי לאחור, גפנים תפסו את גפיה וריתקו אותה לריצפה
"את חשבת שתוכלי לרמות אותי? אחרי כל מה שעברנו במוסד ככה את גומלת לי?" ניקי חייכה וצחקה צחוק משוגע כמו של נינה
"אין שום דבר שתוכלי לעשות! המאסטר חזק יותר מתמיד והוא רק מחכה לרגע הנכון" היא אמרה אפילו לא מזיזה את עצמה, הידקתי את הגפנים ואנקת כאב יצאה מפיה
"למה הוא מחכה? רגע נכון למה?" שאלתי הוצפתי בכעס כאילו משהו בתוכי התעורר אחרי שהיה רדום כבר הרבה זמן, ניקי חייכה חיוך חושף שיניים ואמרה בצחוק
"הרגע לנקמה!" הרגשתי מישהו מאחוריי ולפניי שיכולתי להסתובב הרגשתי מישהו מכה בראשי ונפלתי על צידי, ראייתי הטשטשה אבל הקול נשמע לי כל כך מוכר
"קומי ניקי, אנחנו יוצאים מפה" פורטר.
"רגע, אני צריכה משהו" היא אמרה והורידה את הצמיד שלה מידי, ניסיתי לקום אבל כל גופי כאב והתקשתי לנשום. ניקי פתחה שער והם עברו בתוכו
"קלודיה!" שמעתי מישהו אומר אבל איבדתי את ההכרה לפני שראיתי מי זה.
******************************************************************************************************
~בית פרטי בשטח כפרי וירוק~
ניקי ופורטר הגיחו בכניסה לבית, הם חייכו והתחילו ללכת
"ברוכים הבאים לביתיכם החדש" אמרה הדמות עטופת הגלימה והברדס היא הייתה גבוהה ופורטר היה צריך להרים את ראשו כדי להביט בה אבל ניקי כמעט הייתה באותו גובה כמוהו
"מאסטר, שלב שתיים כמעט הצליח. הייתי צריכה לפעול איך שחזרתי לא הצלחתי לגרום לה לראות את האמת היא מתכחשת לה" ניקי אמרה יורדת על ברך אחת ומרכינה את ראשה
"זה בסדר, אלמר כבר ידאג לכם ולה" הדמות הושיטה יד עטופה לוחות מתכת ועור וטפחה על כתפה של ניקי, ניקי קמה ופורטר התקדם אל עבר הדמות
"אם לא אכפת לך אני אשמח לדעת מול מי אני עובד" הוא ניסה לראות מתחת לברדס ללא הצלחה
"אוי פורטר, אתה עדיין עקשן כמו תמיד" הדמות אמרה וטפחה על כתפו של פורטר
"כמו תמיד? מי אתה?" הוא שאל והדמות התהלכה קדימה מסמנת להם לעקוב אחריה
"אתה עוד לא מוכן, עקבתי אחריך כבר ממזמן. אתה בנוי לגדולות נולדת לעשות שינוי בעולם הזה נינה ראתה את זה וגם אני" הדמות פתחה את הדלת והורתה להם להיכנס.
איך שהם ניכנסו סורגים ירדו וכלאו אותם בפנים, ניקי ניסתה לפתוח שער ללא הצלחה
"ילדה טיפשה! אם היית מצליחה כל זה היה נגמר ממזמן. כבר שנים שאני מנסה לעצור את הסוג שלכם, תמיד נכשלתי ועכשיו דווקא בדור הזה חשבתי אולי אני אצליח. בחיי את ישו היה הרבה יותר קל להרוג והוא היה הרבה יותר חזק ממנה!" הדמות הורידה את הגלימה ודמותו של דיימון התגלתה
"דיימון, אבל אתה תובנה! אתה לא אמיתי" ניקי אמרה ופורטר מאחוריה מוציא מז'קט העור שלו אקדח ויורה בדיימון אבל הכדורים פשוט נידפו ממנו כאילו הוא מוגן
"מאז ומתמיד הסוג שלכם ניסה להשפיע על העולם. ואז אני הקמתי את המתקנים, כדי להבטיח שאתם לא תצליחו במשימתכם. הפעם אני פשוט אוודה שזה קורה אחת ולתמיד"
הוא הסתובב וחזר למקום שממנו הוא נוצר הוא השתגר חזרה למאורה ונינה ישבה בכיסא שלו קוראת את הספר שלה כמו תמיד
"תטפלי בהם, אני רוצה לראות תוצאות" הוא אמר והיא הביטה בו בחיוך
"כן אבא"