סופר נערה-פרק 2-למה דווקא אני?

"טובי!" צעקתי לעברו, הוא העיף אליי מבט וסימנתי לו לרדת למטה
"מה? האוטובוס עוד בערך חמש דקות יגיע ראיתי אותו בכניסה לשכונה" הוא הביט בנו בפרצוף שואל
"יש על האוטובוס מחבל, הוא הולך לפוצץ את המוסד" אליסון לא יכלה להיות יותר עדינה עם התיאור שלה, עינייו של טובי התרחבו והוא נרתע כמה צעדים אחורה
"למה שלא נעביר אותו לעולם אחר? ניקי יכולה לשלוח אותו, לא?" סוזאן שאלה בתשישות והלכה לשבת על הספסל, שון התיישב לידה וניחם אותה
"אני אצטרך לעבור גם כדי לסגור את השער ולא נראה לי שאני רוצה לעשות את זה" ניקי התקרבה לשפת הכביש הריק, אף אחד לא עובר פה חוץ מאוטובוסים אחדים. היא חשבה לכמה שניות והסתובבה וכיווננו
"אבל יש לי תוכנית אחרת" שון קם והלך לכיוונה
"זה מסוכן מידי, את לא יכולה לצפות שנגרום לנזק מיותר" אני שונאת שהוא עושה את זה, אבל לפעמים זה יעיל
"על מה אתם מדברים?" הפרעתי להם בריב שהם ניהלו בשקט, שון הסתובב אליי
"היא רוצה ליצור חומת אש, וסופת ברקים כדי לעצור את האוטובוס"
"זאת הדרך הכי יעילה לעצור אותו! אם אתה רוצה טובי יעף אותך לאוטובוס ותקלוט כמה אנשים יש שם" ניקי סיננה בין שיניה
"רעיון טוב" טובי התקרב לשון וביקש רשות להעיף אותו, שניהם עפו לכיוון האוטובוס בזמן שאליסון יצרה חומת אש בגובה שלושה מטרים, התעצבנתי, לא אהבתי את העובדה שלא משתפים אותי מספיק, טוב זאת הדרך הכי טובה לגרום לי לעשות מה שצריך. עצמתי את עיניי והתרכזתי, הושטתי את ידי קדימה וניסיתי ליצור כדור אנרגיה, הרגשתי את האנרגיה מהגוף שלי זורמת לידי ויוצאת לכדור אנרגיה חשמלית, פתחתי את העיניים וראיתי את כדור האנרגיה זוהר בכחול. מתחתי את כדור האנרגיה לדיסקית והושטתי את ידי כלפי מעלה, דיסקית האנרגיה עפה כלפי מעלה והתחילה לייצר ברקים רועמים. הייתי גאה שהצלחתי לייצר סופת ברקים בפחות מדקה, פעם היה לוקח לי רבע שעה רק ליצור כדור אנרגיה וגם אז הוא היה יכול להיעלם לאוויר. טובי ושון חזרו ונחתו ליד אליסון,
"נו? כמה יש על האוטובוס?" שאלתי את שון בחוסר סבלנות
"יש רק את הנהג והמחבל, אבל אני מפחד לומר שהנהג גם משתף פעולה" בתרגזתי, הסופה התחילה להחמיר, אני כמעט איבדתי שליטה עד שאלין הניחה את ידיה עליי והרגיעה אותי, תקשור עם בעלי חיים עוזר כשאת מתחילה להתנהג כמו פרא אדם, העננים הפכו ללבנים יותר והברקים חזרו לפעולה הראשונית שלהם, לחכות לפקודה שלי כדי לפעול
"אני עצוב להרוס את הרגע אבל האוטובוס יגיע בכל רגע" פורטר התיישב בתחנת האוטובוס והעביר את שערו הבלונדיני לצד שמאל של פרצופו, הוא צריך ללמוד שהוא לא יכול לעשות מה שבא לו.
ראיתי את האוטובוס עולה לגבעה וריכזתי את כל כוחי בברק הראשון, הברק פגע ישר במנוע של האוטובוס והנהג בלם אותו בחריקת צמיגים
"אליסון, תהרסי את החומה" אמרתי לאליסון והיא עשתה כמבוקשי והעבירה את האש לידיה, החזרתי את השמים למצבם הרגיל והרוח הקיצית עטפה את כולי, חייכתי קלות ואז חזרתי לנהג האוטובוס שיצא כרגע מהאוטובוס לבדוק מה קרה, הייתה לו סיכה משונה על דש החולצה, האות M בצבע זהב בתוך מעגל כחלחל. ראיתי את הסמל הזה בעבר, אבל מאיפה? שון משך לי בחולצה ולחש לי בתוך המחשבות שלי
'הוא יודע שאת קראת לברק קלודיה, איך הוא יודע?'
'אני לא יודעת, הסמל שעל החולצה שלו מוכר לי אתה יודע משהו עליו?'
שון התרכז בסמל ונרתע כמה צעדים אחורה
הנהג התקדם כמה צעדים אלינו והתחיל לדבר
"שלום, סליחה שאני בורם לכם לחכות, אני לא יודע מה קרה לאוטובוס" הוא הסתכל ישירות אליי, הרגשתי צמרמורת עוברת בגבי. הוא התקרב צעד אחרי צעד עד שנמאס לי וצרחתי
"די! תפסיק להתקרב אליי! מה עשיתי לך?" למה צעקתי את זה? מה קורה לי? הרגשתי מטושטשת ברכיי רעדו והרגשתי חלשה. לא הפסקתי לחשוב לעצמי, למה דווקא אני? ואז הכל נהיה שחור