סופר נערה-פרק 19-גלות

יצאתי מהחדר וראיתי את פורטר יושב בכיסא שלו ומעשן סיגריה
"כבר ביקשתי ממך לא לעשן פה" אמרתי וכיביתי את הסיגריה שלו עם רוח. הוא נתן בי מבט כועס והוציא עוד סיגריה מהקופסה, הוא הדליק אותה והמשיך לעשן כמו ממקודם, הפעם כשניסיתי לכבות אותה זה לא השפיע עליו
"fool me once shame on you, fool me twice shame on me" הוא אמר ונשף את העשן לתקרה, ניענתי את ראשי ויצאתי מהחדר אבל משום מה לא הצלחתי לעבור את פורטר
"פורטר אין לי זמן זמן לשטויות שלך, אם עשיתי לך משהו פשוט תגיד" הוא כיבה את הסיגריה שלו וזרק את הבדיל לפח שהיה לידו
"זה לא משהו שעשית לי, קלודיה. זה מה שאמרת לנינה" הוא קם באיטיות והרכין את פניו
"אז היא דיברה איתך, ולמה זה מדאיג אותך שאני רוצה לעזור לה?" שאלתי אותו נשענת על הקיר הבלתי נראה שהוא יצר, הוא גיחח והתקדם אליי תוחם אותי בין ידיו הבל פיו מסריח מאלכהול עיניו הכחולות נראו אפורות ואדומות כאילו הוא לא ישן ימים, הוא חייך חיוך נפול ותפס את זרועי
"די פורטר! אני לא רוצה אותך, מתי תבין את זה?" אמרתי והוא מהדקת את אחיזתו ופניו מראות גועל. הוא דחף אותי ממנו וכנראה שהוא ביטל את הקיר כי נפלתי על הרצפה ואנקת כאב יצאה מפי
"מה אתה עושה? תעזוב אותה!" ניקי הגיחה מאחוריו ותפסה אותו באחיזת נלסון
"ניקי? אבל איך?" הוא אמר מנסה להשתחררר מאחיזתה אבל נראה כאילו היא חזקה יותר ממנו, היא הפילה אותו על גבו וריתקה אותו לרצפה
"תתרחק ממנה! או שתינסה בתוצאות" ניקי אמרה בין שיניה ושחררה אותו מאחיזתה קמה ממנו ומרימה אותי ביד אחת
"זאת הפעם האחרונה שאני בוטח בכן, אני עוד אקבל את הנקמה שלי" פורטר אמר קם על רגליו ויוצא מהחדר. סידרתי את החולצה שלי וחייכתי קלות לניקי
"תודה, לכי תדעי מה הוא היה עושה לי אם לא היית באה" אמרתי יוצאת מהחדר ומשאירה אותה בפנים, היא עדיין לא מוכנה "לחזור מהמתים".
סוזאן הפתיעה אותי בדרכי לסלון כשתפסה את ידי משום מקום והעבירה אותי דרך קיר מוסווה
"סוזאן מה את.." אמרתי אבל סוזאן השתיקה אותי מסמנת לי להיות בשקט
"ראיתי את ניקי קלוד, אבל היא לא הייתה ניקי היא שיחררה את נינה" היא לחשה לי דמעות בעיניה
"זה לא הגיוני סוזאן, מרתה הייתה מודיעה לי" לחשתי לה חזרה מנסה להבין איפה אנחנו נמצאות
"אם את תוהה איפה אנחנו זה דרך נסתרת לחדר שלי, אם לכולם יש כוחות אקטיביים לי מגיע להכיר את הבית כמו גב היד שלי" סוזאן תפסה את ידי והמשכנו ללכת במסדרון העמום בין דלתות רבות עד שיצאנו דרך "קיר" ליד החדר של ניקי
"תבדקי קלודיה את תראי בעצמך" סוזאן עזבה את ידי והלכה לחדרה. ניענתי את ראשי ופתחתי את החדר שנינה הייתה בו, אבל החדר היה ריק ודף יחיד היה מקופל על המיטה ממוען לפורטר:
"האחד, זמן רב חיפשתי אותך. לפני שנים מגדת עתידות קראה את עתידי שבו אפגוש נער מיסתורי כחול עיניים ובהיר שיער שיתנגד לי ואנחנו נבצע דברים גדולים ביחד, אני מקווה שתמצא את המכתב הזה ותצטרף אליי וניקי ואל המאסטר כדי להפיץ את האמת.
שלך לנצח, נינה"
כעסתי כל כך, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, יצאתי מהחדר ונכנסתי לחדרו של פורטר. הקירות היו מלאים בגרפיטי של השמות שלנו ותמונות של כולנו בכל מקום. פורטר היה שכוב במיטתו והוא לא נראה מופתע מהעובדה שהתפרצתי לחדרו, הוא הרים את פלג גופו העליון ונשען על מרפקיו, העפתי את המכתב אליו והוא רק הביט בי בבילבול
"אני מקווה שתלך, ועל הדרך תאסוף גם את ניקי כי שניכם לא רצויים פה יותר" אמרתי ויצאתי מהחדר טורקת את הדלת, דמעות רצו בעיניי וגרוני צורב.