סופר נערה-פרק 16-סיוט

התעוררתי משעון מעורר שלא כיוונתי, שיפשפתי את עיניי וראיתי את טובי יושב בצד השני של המיטה מחזיק את הפלאפון שלי ומכבה את הצלצול של השעון. הוא צחק וקם מהמיטה
"למה אתה מרושע כל כך?" אמרתי והתיישבתי נשענת על כל הכריות שהיו על המיטה
"כבר שתיים עשרה בצהריים, פיספסת את ארוחת הבוקר" הוא אמר והתיישב על הכורסה ולקח ספר מהספרייה הקטנה. קמתי מהמיטה ונכנסתי לשירותים, שטפתי את פניי ואספתי את השיער שלי בשתי קוקיות נמוכות למי יש כוח לסדר את השיער בבוקר טוב צהריים, חזרתי לחדר וטובי לא היה שם הספר שלקח פתוח על הרצפה והכורסה נפולה על הצד.
"טובי? זה לא מצחיק, תצא החוצה" אמרתי מרימה את הכורסה ומחזירה את הספר למדף
"אני בחוץ, שמעתי משהו מוזר" הוא אמר, נשמע קצת צרוד. יצאתי למרפסת וראיתי את נינה מחזיקה סכין על צווארו של טובי
"לא!" אמרתי מתקרבת אליה והיא מצמידה את הסכין לצווארו של טובי
"תקחי עוד צעד והראש שלו יוצא מהמקום" היא אמרה, צוחקת צחוק משוגע ומתרחקת לאט
"אני לא חושבת" לחשתי לעצמי והושטתי את ידיי קדימה מנסה לגרום לרוח להעיף אותה אחורה. שום דבר לא קרה, והיא צחקה עליי
"את חושבת שהייתי נותנת לך להשתמש בכוח שלך עליי? פורטר!" היא אמרה ופורטר הגיח מאחוריה
"מה אתה עושה פורטר? היא מסוכנת" אמרתי מנסה להבין מה קורה פה. הוא נראה כל כך כועס פניו מעוותות מכעס וגועל
"את זאת שמסוכנת, הכל רציתי לתת לך אבל רק דחפת אותי החוצה" הוא אמר והתקדם לעברי
"עכשיו אני אקח את כל מה שחשוב לך, התחלתי בניקי ועכשיו הוא" נינה אמרה ופורטר תפס את זרועותיי, מכריח אותי להסתכל בזמן שנינה חותכת את צווארו של טובי. צרחתי ובכיתי, רציתי להשתחרר אבל פורטר היה חזק מידי
"הגיע הזמן שתתעוררי קלודיה" נינה אמרה אבל הקול שלה היה עבה כמו של גבר והיא היא לא הפסיקה לומר
"תתעוררי קלודיה! זה רק סיוט! תתעוררי!"
************************************************************************************************
קמתי בבת אחת צועקת את שמו של טובי ושון יושב מחזיק אותי מכתפיי מנסה להרגיע אותי
"שששש, די קלודיה. זה היה סיוט לא יותר מזה" הוא אמר מחבק אותי ומרגיע אותי
"זה היה נוראי שון, אני מפחדת כל כך" אמרתי והוא מרגיע אותי ואומר שהכל יהיה בסדר,
הוא יצא מהחדר ואני הלכתי לשירותים שוטפת את פניי ומנסה שלא לחשוב על הסיוט.