סופר נערה: נולדה לגדולות-פרק 1-מתחילים חיים חדשים

סיימתי לארוז את כל הדברים שהיו שייכים לי במזוודה הקטנה שיוליה סיפקה לי, נאנחתי עמוקות והבטתי בחדר הקטן ששימש לי כמגורים בזמן ששהיתי כאן. סוף סוף סיימתי את הלימודים שלי כאן, הדלת נפתחה והשותפה שלי לחדר נכנסה פנימה עם מזווודה שהייתה גדולה פי שתיים משלי.
"למה את צריכה מזוודה כל כך גדולה סוזאן?" שאלתי את השותפה שלי והיא פשוט חייכה אליי,
תמיד רציתי לדעת איך זה להיות בתוך הראש שלה, נערה זהובת שיער עם עיניים כחולות ירוקות מהפנטות, הפעם היא בחרה להתלבש בגופיה לבנה וסקיני ג'ינס אדום, היא פתחה את המזוודה על המיטה שלה והתחילה לשים את כל הרכוש שלה בפנים,
"בוא נגיד שיש לי הרגשה שהפעם אני עוזבת להרבה זמן." היא אמרה עם חיוך מעושה, גיחחתי לעצמי וסגרתי את הרוכסן של המזוודה שלי. ראיית העתיד יכולה להיות נחמדה לפעמים, מעניין מה היא ראתה הפעם. שמעתי צעדי נעל עקב קרוב לדלת שלנו וסובבתי את מבטי לכניסה, יוליה עמדה שם, היא חייכה אל שתינו ונשענה על משקוף הדלת.
"המנהלת יוליה, באת לברך אותנו לשלום?" שאלתי והלכתי לכיוונה, היא פשוט התיישרה והלכה גם היא לכיווני.
"באתי לברך אתכן בהצלחה, אני בטוחה שנתראה שוב בעתיד." היא אמרה וסידרה שערה סוררת מאחורי אוזני השמאלית, היא הייתה כבר אישה מבוגרת, שיערה אפרפר וחלק, מסודר בתסרוקת יחסית קצרה ופניה היו ממוסגרות מאחורי משקפיים עבים, על שפתיה היה מרוח אודם בצבע שזיף כהה וקצת יותק מידי סומק על לחייה.
"למה תמיד אנשים שרואים את העתיד והנסתר חייבים להיות מסתוריים כל כך?" שאלתי והסתובבתי לסוזאן שפשוט גיחחה בשקט, היא המשיכה לסדר את תוכן המזוודה שלה כשיוליה שניחה את ידה על כתפי, היא חייכה עוד פעם וטפחה על כתפי
"יש דברים שאין ביכולתנו לספר, אני בטוחה שיום אחד את תגלי את זה." היא אמרה בפשטות והלכה לכיוון המסדרון, היא עצרה במקומה והסתובבה חזרה אלינו,
"אל תשכחו כאן כלום, יש כבר תלמידים חדשים שמחכים לחדר במצב כזה טוב כבר הרבה זמן." היא המשיכה לומר כשהלכה לתוך המסדרון וקולה נעלם ברעשי האנשים האחרים שגם סיימו את לימודם במוסד היום. לא הרבה אנשים אבל מספיק בכדי להרעיש את המסדרון שהיה שקט בדרך כלל, עזרתי לסוזאן לסיים לארוז ושתינו יצאנו מהדלת הראשית. עבר זמן רב מאז שהרגשתי את הרוח החמה של הקיץ על עורי, חייכתי ועצמתי את עיניי בזמן שהרוח ליטפה בעדינות את עורי, קול כיחכוח גרון נשמע ואני וסוזאן הבטנו מאחורינו, פורטר עמד שם, שיערו הבלונדיני זז קלות ברוח שנשבה ועיניו הכחולות ננעצו עמוק בעיניי, חייכתי חיוך רחב וחיבקתי אותו
"היי פורטר, אתה גם סיימת את הלימודים שלך במוסד?" שאלתי כשהתנתקתי מהחיבוק והוא הרים את כתפיו כדרך אגב, תמיד משחק לפי החוקים שלו, הוא כנראה החליט שנמאס לו מהמוסד כבר.
"האמת שכן, חשבתי אולי להצטרף אלייך כי את בטוח הולכת למקום מעניין." הוא אמר וחייך חצי חיוך, רציתי להרביץ לו אבל זה לא יהיה פייר מצידי. הוא הביט מעבר לכתפי והנהן לכיוונה של סוזאן, הוא הנהן פעמים נוספות והבנתי שיש עוד אנשים מאחוריי, הסתובבתי חזרה וראיתי את ניקי ואלין, שיערן השחור של שתיהן אסוף לצמה הדוקה בגלל החום העז שתקף את האוויר, על גב שתיהן תיקים גדולים שכנראה הכילו את מה שהן הביאו איתן.
"החבורה נפגשת שוב, אין לכם חיים אנשים?" אלין שאלה בציניות ופרצה בצחוק מתגלגל, צחקנו אחריה וחיבקתי את שתיהן ביחד, טפיחה על כתפי גרמה לי להפריד את החיבוק ולהסתובב חזרה לסוזאן, היא חייכה מאוזן לאוזן כשזזה ולפניי היה בחור גבוהה ורזה, שיערו ופניו בצבע כתום בוהק ועיניו כצבע אזמרגד, לידו עמדה נערה בערך בגובה שלי עם שיער בלונדיני ארוך, עיניה הכחולות לא הראו הרבה עיניין אבל החיוך על פניה אמר שהיא מנסה להכיר אנשים חדשים.
"קלודיה, אני רוצה שתכירי את שון ואת אליסון. הם למדו איתי אימונים אסטרטגיים." סוזאן אמרה והנער הג'ינג' הושיט את ידו לכיווני,
"היי, אני שון." הוא אמר וחיוך רחב על שפתיו, חייכתי אליו ולחצתי את ידו,
"נעים להכיר אותך שון, אני קלודיה." אמרתי ולקחתי את ידי חזרה ליד גופי
"אני יודע." הוא אמר והצביע לראשו, "קורא מחשבות, סוזאן חושבת עלייך הרבה. אבל רק דברים טובים, רק דברים טובים." הוא אמר וסוזאן הרביצה לו. פניתי לאליסון והושטתי את זרועי
"נעים להכיר אותך אליסון." אמרתי והיא פשוט נדה בראשה, ויתרתי על עקשנותי לנימוס והפלתי את ידי, לא כל אחד אוהב פורמאליות שכזאת.
"אבל הפורמאליות היא עניין חשוב בחברה מפותחת ותרבותית." שון אמר ופניתי אליו, נזכרת לרגע שהכוח שלו הוא קריאת מחשבות, חייכתי חיוך מאולץ ותפסתי את ידית המזוודה שלי.
"אז מה הכוח שלך?" היא שאלה בחוסר נימוס ואני הפנתי את מבטי אליה, באמת חוסר טקט רציני, חייכתי אליה וסובבתי את גופי לכיוונה
"שליטה במזג האוויר, ואת?" שאלתי עם אותה רמת ציניות כמו של אלין ביום טוב,
"שליטה באש, ומר קול שם?" היא שאלה ונדה בראשה לכיוונו של פורטר שעישן סיגריה בקצה הרחוב, אף פעם לא אהבתי את העובדה שהוא מעשן, הרגל מגונה.
"פורטר, הגנה משאר הכוחות. מאוד 'קול' אם אתה חושב על זה." אמרתי והיא גיחחה, הבטתי לכיוונם של אלין וניקי שדיברו עם שון, הן צחקו ונראה כאילו מתחברות אליו,
"את לא צריכה לדאוג בנוגע לאלין וניקי, שון משדר לי את כל מה שאני צריכה לדעת. הוא מאוד יעיל כשזה מגיע למידע שאני צריכה לדעת אבל לא באמת רוצה למצוא בעצמי." היא אמרה והניפה את שיערה הבלונדיני מעבר לכתפה, היא נחמדה, לא הטיפוס שאני בדרך כלל מתחברת אליו אבל תמיד רציתי חברה שמתנהגת קצת אחרת.
"תכבה את הסיגריה פורטר, אם אתה תעשן לידי אני אלך." קול גברי שלא הכרתי נשמע מליד פורטר ונער נחת לידו, שיערו החום היה מפוזר לכל עבר ועיניו האפורות ננעצו בפורטר שכיבה את הסיגריה בלי רצון.
"כשקראתי לך לבוא לא חשבתי שתציק לי טובי" הוא הביט לעברי והבטתי בו עם פנים שואלות "טובי, תכיר את קלודיה, קלודיה זה טובי, הכרתי אותו בחופשה הקודמת שלי. הוא יצא מהמוסד בערך לפני שנתיים." פורטר אמר וטובי הושיט את ידו, על ידו הייתה צלקת בצורת כוכב.
"נעים להכיר אותך קלודיה, אני מבין שאת הידידה שפורטר סיפר לי עליה. כנראה בגלל שאת היחידה עם שיער שצבוע לגוון כזה של כתום." הוא אמר בגיחוח ואני רק חייכתי אליו.
פתאום עיניה של סוזאן הפכו לבנות לגמרי, שון שעמד לידה תפס אותה בין שני ידיו כשהתחילה לפרכס,
"שון מה היא רואה?" אליסון שאלה ושון עצם את עיניו והתרכז,
"קדימה סוזאן, את יכולה לעבור את זה.." הוא אמר ופקח את עיניו, "מישהו מתקרב לכאן, יש לו משהו בתוך הכיס…" הוא נעצר כשסוזאן התעוררה בפתאומיות ונעמדה חזרה על שני רגליה, היא התנשמה בכבדות ואמרה בפה יבש,
"מישהו הולך לפוצץ את המוסד!"