סוף אחר לנאמנים – סדרת מפוצלים

קטע מספר 2 :
פרק חמישים ואחד
טוביאס
עמודים 380-389 הכל אותו הדבר. וזה עמוד 390 איך שאני ערכתי אותו:

"מה קורה?" אני שואל.
קארה מנידה בראשה.
"איפה טריס?" אני שואל.
"אני מצטערת, טוביאס."
"מצטערת על מה?" קריסטינה שואלת, "ספרי לנו מה קרה"
"היא נכנסה במקום כיילב למעבדה , היא שרדה את סרום המוות, ונורתה בכתף." קארה אומרת ומשפילה מבט , מכינה אותי לגרוע מכל.
"חיכינו שסרום המוות יתאדה מהחדר ונכנסנו. מצאנו את טריס מחוסרת הכרה על הרצפה , לקחנו אותה למרפאה והרופאה אמרה שהיא איבדה הרבה דם.."
אם הרגליים שלי לא היו מתחילות לרוץ כאילו מעצמן הייתי מחכה שקארה תסיים לדבר ושואל כמה זמן היא הייתה מחוסרת הכרה לפני שמצאו אותה, אבל שמעתי מספיק. מספיק בשביל להבין שטריס צריכה אותי איתה עכשיו.
בזמן שאני רץ במסדרונות לעבר בית החולים אני נתקל בעוד ועוד אנשים שאיבדו את הזיכרון , הם נראים מבולבלים , מנסים להבין איפה הם נמצאים. רבים מהם מתנגשים בי ולא שמים לב בכלל, אבל אני בקושי מבחין בכך. אם המצב היה אחר אולי הייתי עוצר ומנסה לעזור להם , להסביר להם מה קרה , או לפחות את הגרסה שלנו למה שקרה , אבל הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו עכשיו היא טריס.
אני מגיע למסדרון בית החולים ושם אני רואה אותה , שוכבת על מיטה צרה ולבנה בחדר הראשון מימין.
ענייה עצומות , אבל היא נושמת. אני לא יכול שלא להרגיש הקלה.