נקמה בשמיים פרק 3 (חלק ראשון)

אז לידידה שלי יש כוחות על. לא ביג דיל. נשאר לנו לבדוק מה הכוחות שלה. עד כמה שניסינו לא הצלחנו למצוא אצלי כוח מיוחד. חשבתי על הכל. גם על כוחות של רגש וגם על כוחות של כוח. כמה שאני מבין בגיבורי על לא מצאתי כלום. לפחות אני חושב שאני קרוב ללדעת מה הכוחות של אמילי. אנחנו צריכים לבצע עוד כמה נסיונות אבל לדעתי היא יכולה להעביר את הרגשות שלה לאנשים אחרים בעזרת מגע בהם. לצערי אני לא הרגשתי שיש אצלי משהו שונה. "רק עוד פעם אחת" אמילי אמרה בהתלהבות. היא נשמעה כמו ילדה בת ארבע שאמרו לה שהיא עומדת לקבל חד-קרן. "בסדר" אמרתי "אבל עוד פעם אחת ונסגור את זה" ידעתי שאם אני לא אתן לה עוד פעם אחת היא פשוט לא תעזוב. היא נגעה בידי, משהו שהיא לא עשתה כבר הרבה זמן כי התעקשתי שאנחנו כבר יודעים מה כוחה. הרגשתי משהו שונה בהרבה משאר הפעמים. תחושה שלא הכרתי בעבר. משהו שהיה נראה לי שיכול להיות רק אליה. הפרפרים שלי בבטן השתוללו. משהו שהרגשתי רק פעם אחת בחיים שלי שהיא עכשיו אבל מוכר באופן לא ברור. היא הורידה את היד. "איך הרגשתה?" היא שאלה אותי בקול מתוק. ההרגשה כבר התחילה להתפוגג. "אני לא יודע מה ההגדרה" אמרתי לה. "מה הרגשתה" היא שינתה את השאלה. "אני לא יודע להסביר" התחוללה שתיקה. כמה דקות עברו. התחושה הזאת הייתה אמורה כבר להתפוגג אבל היא נשארה. קטנה יותר אבל עדיין נשארה. החלטתי לא ליחס לזה חשיבות. "אני חושב שכדאי שנמשיך לעבוד על תוכנית הבריחה שלנו" אמרתי. "באמת אני חושבת שכדאי" התכנסנו זה מול זו. "כל יום נכנס אלינו מישהו כדי לאמלל אותנו ובסוף בורח" התחלתי. "צ'ק" היא אישרה. "שמתי לב שלוקח לשער בערך שלוש שניות עד שהוא נסגר מאחוריו" המשכתי. "אוקי, ואז מה?" אמילי הקשתה. היא הביאה נקודה טובה. "אני חושב שתצטרכי להיות חזקה בשביל זה" אמרתי "כי אנחנו צריכים למצוא דרך בשבילך לשלוט ברגשות שלך"
*******
זה לא קל. בכל זאת צריך לזכור שמדובר בהתנגדות לטבע האדם. "אנחנו רק צריכים להצליח לכמה זמן ואז יהיה אפשר לשכוח מכל מה שקשור לאיבוד הרגש" אבל אם זה שאמרתי לה את זה חשבתי על משהו. אני מכריח אותה לאבד את האנושיות שלה. להפסיק להיות בנאדם למי יודע כמה זמן. להרגיש רק מה שגורם חיצוני יגיד לה. מה שאני אגיד לה. "אל תתייחס לזה" היא אמרה לי. לא יאמן. היינו כל כך הרבה זמן בתא הזה שהיא ממש יכולה כאילו לקרוא לי את המחשבות. "איך אפשר שלא?" אמרתי לה "את תאבדי את עצמך, תאבדי את הקשר שלך לאנושיות" זה ממש לא שטות ולא התכוונתי להתייחס לזה ככה לא להתייחס לזה יחשב בעניי רצח. "בוא ננסה את זה בכל זאת" היא אמרה "ואם אני לא אחזור לעצמי זו תהיה המתת חסד" היא צדקה. איבוד האנושיות שלה אולי יהרוג אותה מבפנים אבל תציל אותי לגמרי. ובכל זאת, עצם המחשבה שמשהו כזה יקרה לה גרם לי למחנק בגרון. לא יכולתי לגרום לה לעשות משהו כזה בשבילי. אני אעדיף להישאר בתא המסריח הזה ולמות פה מאשר לחיות אם העובדה שזה יקרה לה. אמרתי לה את זה. "תציע רעיון אם ככה" היא אמרה. "זה אומנם יקח זמן" אמרתי "אבל מה דעתך להיות בדיבילדרית?" היא הייתה המומה. הרעיון שלי היה נדוש מאוד. היה ברור לי שאני חייב למצוא לנו דרך החוצה ומהר. אי אפשר לדעת מתי הם יחליטו לפלוש. כרגיל שומר נכנס שוב בשביל ה 'אמלול היומי' כמו תמיד. הוא זרק כמה שמות גנאי ונגע בסנטר של אמילי. וכרגיל ברגע שהוא נגע בה הוא התחיל לברוח. בשבריר שניה ביצעי החלטה. "עכשיו!" סימנתי לאמילי. היא הבינה. התחלנו לרוץ לכיוון השער. העולם עבר להילוך איטי. ראיתי את השער נסגר לאט לאט. אנחנו לא נספיק. בשניה האחרונה החלקנו ועברנו בדיוק לפני שהשער פגע ברצפה. "כמו בסרטים" התנשפתי. אחרי שניה ראינו אורות אדומים מהבהבים. הם הפעילו את ההזעקות. המשכנו לרוץ כשאנחנו שומעים בכל מזדרון את הצעדים של החוצניים שרק מחפשים אותנו ותוך שניות יחזירו אותנו חזרה לתא, או גרוע מזה. מסיבה כלשהי ההזעקה לא השמיעה קול אלה רק הבהבה באורות אדומים. היו לי כמה תיאוריות למה אבל לא יכולתי להחליט איזו אחת נכונה. החוצניים היו עכשיו מאחורינו. המזדרון שרצנו בו היה ארוך. ניסיתי לראות את הסוף שלו. צמצמתי עניים והתרכזתי להפתעתי ראיתי את המשך המזדרון. שני חיילים חיכו לנו שם עם רובים שלופים. בכיס של אחד מהם ראיתי משהו. מפה. ככה נצא מפה. הכרזתי לאמילי והצבעתי לכיוון המפה. "איך?" היא שאלה "אני לא רואה". "המפה!" אמרתי אבל אז הבנתי משהו. כמובן! איך לא שמתי לב לזה קודם. נעצרתי. "ג'ייקוב. מה אתה עושה" אמילי לא הבינה. "הכוח שלי" לחשתי "אני יכול לחדד את החושים". ירייה. הסתכלתי אחורה. החוצניים היו קרובים אלינו עכשיו כשנעצרנו. המשכנו לנוע. הגענו לשומרים שראיתי קודם לכן. בדיוק כמו שראיתי הייתה אצלם את המפה. עוד ירייה. הפעם מלפנים. התכופפתי. מגונן על אמילי. הירייה פגעה באחד החוצניים מאחורינו. במזל הגענו מפוחדים עד אליהם. אמילי ביצעה את מגע הקסם שלה והחוצן שהחזיק במפה נבהל. ניצלתי את ההזדמנות. חטפתי את המפה מכיסו תפסתי בידה של אמילי וזינקתי לאחד המזדרונות הצדדיים. היו שם שתי שורות של חדרים משני הצדדים שלנו. בחרתי אחד ונכנסתי לתוכו גורר את אמילי אחרי. החיילים עברו את החדר שלנו במחשבה שהמשכנו. חיכינו דקה. שתיים. הצצנו בנתיים במפה שגנבנו ומצאנו נטיב יציאה. היה נראה שבטוח לצאת עכשיו. זה מה שעשינו. התחלנו לרוץ החוצה אל החופש ואז התנגשנו במשהו. חייל חוצן. הוא היה שרירי מאוד וגדול מאוד ולא טרח לשים עליו חולצה. ניסיון יפה. הוא אמר. אתם באים איתי.