נפש תועה – מדע בדיוני – פרק 2

אנג'י הסתכל על ההשתקפות העכורה שלו מכוס הקפה המלאה, הריח הנעים עודד אותו, ליז ישבה לידו וסיימה למזוג את הסוכר נטול הקלוריות שלה למשקה.
"פחות טוב ממה שאל עושה, אבל זה בסדר." היא אמרה לבסוף אחרי טעימה מהירה.
"אני יכול להבין את זה, נראה לי הרובוטים שלנו מוסיפים את הנגיעה האנושית הזאת" אנג'י ענה במהרה לאחר לגימה הגונה, רוזי באמת הכינה קפה יותר טוב.
אנג'י קם ושניהם החלו ללכת לכיוון המטה, חמושים בכוס קפה ומזוודה.

הם עברו בבית מרקחת וקנו את התרופה, אנג'י הטעין את המכשיר בכיסו והם המשיכו ללכת.
"אמרת שרצית לדבר איתי על משהו?" אנגי נזכר לבסוף, ליז נראתה כאילו שהתעוררה מחלום.
"אה, נכון. קפץ איזה תיק מסקרן"
אנג'י עיקם את אפו, גירד לו משום מה.
"למה לא דיברת איתי על זה בעבודה פשוט? זה תיק פרטי או משהו מהסוג?"
ליז לגמה מהקפה, היא הרקינה את הראש מעט.
"לא, אל תהיה מגוחך. התיק הזה מוזר"

אנג'י חשב לעצמו, התיק עם מנהל הבנק? גם אני חשבתי על זה… מעניין מה היא תרצה לומר.
"התיק עם המנהל הזה… קוראים לו רילי אני חושבת… גם לך כמה דברים לא מסתדרים?"
אנג'י הנהן, הוא זרק את הכוס שלו על הרצפה. רובוט ניקיון ניגש אליו במהירות מעוררת השראה ואסף את הכוס בלי מילה.
רילי אומן, מנהל בנק "רייז". אובחן עם דכר סוג B יום לפני פריצת מערכות בבנק, נאמר שמרוב הייאוש שלו הוא פנה לשוק שחור לנוגדני דיכאון והם פרצו למערכות. השביתו את כל המקום וגנבו כמה מיליוני קרדיטים.

דכר. מילה שהדהדה בראשו במעין מוכרות זדונית, זו הייתה עבודתו של אנג'י, הוא היה חוקר נפש.

"כן, אני חייב לומר שזה מוזר שהוא אובחן יום לפני הפריצה, משהו אחר הולך פה. במיוחד עם השוק השחור הארור הזה"
"שילכו לעזאזל, אפילו לא אכפת לי שזה מפנה אנשים מהשירותים שלנו. הם מנצלים אותם, הם גוזלים מהם הכל תמורת התקווה שלהם. זה נוראי."

נוגדני דכר, איזה שטויות. אנג'י חשב לעצמו, ספינת חלל תיירותית חצתה את הרקיע מולם. האורות הלבנים שלה נכבו בגלל האור הטבעי של השמש, מונורייל נוסף עבר מעליהם, מביא איתו בריזה מהירה.
כשאנג'י וליז חצו את הפינה לרחוב בו עבדו צגים ענקיים ומעופפים התחילו להופיע: ליד מנורות, עמודי התמיכה של המונורייל, אפילו בשולי הכביש. כל כרזה התהדרה בצבעים עליזים ושמחים, עם משפטים קלילים ומשמחים.

דכר – המחלה הסופנית בה האדם נכנס לקומה רגשית, שרוי במצב רוח ירוד, חוסר תאבון וחוסר אנרגיה, תחושה של איבוד הכל.

"תקשיבי, אני אדבר על זה עם הבוס. בינתיים אל תזכירי את זה ונעבוד על זה כמו תיק רגיל"
ליז הנהנה, היא סיימה את הקפה שלה גם כן.

שניהם הגיעו לקדמת הבניין בו הם עבדו, היו לו מעט קומות מהשאר, רק 120.
המשרדים של חברת "הפ-טק" (Heff-tec) היו בין קומה 20 לקומה 34, אחרי זה רוב הבניין היה מגורי לחלוטין חוץ מכמה קומות עסקים בודדות.
השומר בכניסה חייך את חיוכו הרגיל, הוא היה אדם צעיר ועליז ששמו היה אלכס. פניו האסייתיות תמיד התהדרו בכובע כחול ומשונה, וחליפתו הייתה כסופה ומגוהצת תמיד.

"שלום אדון בפלס, גברת האנטר…" אמר אלכס בקצרה, ידיו נעו במהירות וביעילות כשבדק את המזוודות שלהם עם סורק הכיס שלו. תנועה שמרוב שנותיו כשומר נראתה מכנית מאוד.
"בוקר" אנג'י ענה בקצרה, ליז הנהנה לעברו בחיוך מאולץ מעט.

המזכירה הרובוטית ישבה מאחורי דלפק, פניה סורקות מסמכים ומספרי טלפון. שלום גם לך אנג'י חשב לעצמו.

הלובי הואר בעשרות אורות מרחפים וכחולים, ארבעה מעליות גדולות נפרשו מולם על רקע קיר מתכתי ומואר. שעון דיגיטלי גדול הידר את התקרה מעל המעליות.

תשע וחצי, איחור של ארבעים וחמש דקות. אנג'י חשב לעצמו, הוא הסתכל על ליז וראה שגם היא חשה לא בנוח.
"שוב, אני מצטער" אמר אנג'י, ליז שקשקה את הראש קצת והוציאה מטפחת בכדי לנגב את מצחה מעט.
"זה בסדר, באמת. אני רק מקווה שהשאר התחילו לעבוד כבר".
כשהם הגיעו לקומה שלהם השאון המוכר של המשרד הכה בהם, טלפונים צלצלו, ניירות צילמו, ואנשים דיברו. המשרד לפעמים נראה כמו מבוך של קירות וצגים ממחושבים, עובדי המשרד טיפלו בכל הלקוחות והתיקים הרבים. כשאנג'י וליז חצו את המסדרון הארוך אל חדר המצב לישיבת הבוקר שכבר לפי מתוכנן הייתה בחצי הדרך, הם קיבלו קריאות שלום ובוקר טוב שלהם ענו בעייפות. הגיע הזמן לעוד יום.

דלת חדר הישיבות נפתחה באיטיות, שולחן אליפסי ושחור נח באמצע החדר. צגי מחשב וצגי מגע עופפו מעל כל מקום ישיבה. ארבע מתוך שבעת כיסאות היו פנויים.

"איפה לעזאזל הייתם?" שאל רודי, הבוס. חליפתו השחורה ועניבתו הסגולה בלטו על רקע הקיר הלבן. פניו זקנות ומאומצות מהרגיל. שני החוקרים האחרים ישבו בשקט במושבם, אחד מהם בחור מגודל ושמו גון והשניה אישה קטנה ושמרנית ששמה לילי.

"בטח פספסו את המונורייל שוב" הציעה לילי
"אנג'י בטח החליק והתעלף לכמה דקות עד שליז מצאה אותו" אמר ג'ון, גופו רועד כשהוא גיחך.
אנג'י עמד להגיב כשליז קטעה אותו לפתע.
"זה באשמתי, איחרתי ואנג'י חיכה לי" היא אמרה והתיישבה ליד לילי במהרה, אנג'י נשאר עומד.
הבוס הצמיד את אצבעותיו למצחו, ומצמץ כמה פעמים.
"ממש לא אכפת לי מהדרמות שלכם, יש לנו עבודה לעשות. אני אוותר לך הפעם מיס האנטר, אני לא זוכר מתי איחרת בפעם האחרונה"
"זה כי היא לא מאחרת אדוני" ענה ג'ון, הוא שילב את ידיו על השולחן וקרץ לליז.
"בסדר בסדר, אל תתחכם איתי עכשיו. אנג'י? אתה מחכה לבעיטה בתחת או משהו? שב כבר!" ענה הבוס בביטול, אנג'י תפס את מקומו ליד ליז, הוא פרק את מזוודתו והוציא כמה מסמכים.

צג מחשב נורה מול הקיר והאורות נכבו, הבוס נשאר עומד והטיל צל מאיים מאחוריו.
צג המחשב הראה חמישה תיקיות ובתוכם טקסט רב, רודי לחץ על צג המגע המעופף מולו ופתח כמה קבצים. רשימת השמות והפניות נראה מאיימת מתמיד.
זה נהיה גרוע יותר, אני מקווה שנוכל לעזור לכולם.

"אני מקווה שנסיים לפחות שלושה תיקים היום, יש לנו את התיק עם מנהל הבנק. רילי אומן, אנג'י וליז יטפלו בזה. לילי וג'ון אתם תטפלו בשני התיקים האחרים, אם תספיקו את שניהם יש לי עוד משהו שאולי יעניין אתכם. תזכרו, אנחנו כמו מפעל לאנשים שבורים, ככל שנתקן אותם כמה שיותר מהר ככה נוכל לחזור הביתה. בהצלחה" הצג ירד והתאורה בחדר חזרה לעצמתה הרגילה, ליז מצמצה בבלבול.
"זה הכל?" היא אמרה, אנג'י בחן את התיק של מנהל הבנק.
לילי וג'ון יצאו מהחדר כשרודי ענה לבסוף.
"כן גברת האנטר, אני לא מתכוון לבזבז עוד מהזמן שלי. יש השלכות לאיחור שלכם"
ליז קמה לאיטה, אנג'י עצר אותה.
"ואם נסיים את התיק הזה? אתה באמת חושב שהוא עד כדי כך קשה?" הוא אמר, ליז בהתה.
"אני לא יודע בעצמי, אני נותן לכם את כל היום. הוא כבר נמצא פה בחדר הטיפול C"

ליז השתחררה מאחיזתו של אנג'י ועזבה את החדר, אנג'י אסף את המסמכים ופנה ללכת.
"אנג'י, הפגישה היום הייתה קצרה יותר בגלל סיבה. תפנו אלי אחרי שתסיימו עם התיק" אמר הבוס, גופו נעלם מאחורי דלתות המשרד שלו. אם נסיים אותו היום, זה נראה לי מסובך יותר מהרגיל.

ליז חיכתה לו בחוץ, פניה שקועים מקצת.
"חוצפן, למה הוא חתך את הפגישה כל כך קצר?" היא שאלה, אנג'י הרים את כתפיו.
"הוא אמר שהוא צריך לדבר איתנו בסוף היום. שנלך?" ליז הנהנה ואספה את התיק שלה בצידי ידיה, היא עיינה במסמכים שוב.

"לחדר C"