נפלא. פשוט נפלא. פרק שני

סקוט חזר עם הספר, חום, מאובק ובלוי.
״את מכירה… ״ הוא דפדף עד לעמוד 57, ושם הוא הוציא תמונה קטנה בשחור לבן, של גבר עם זקן שחור ושיער שחור ופלומתי.
״אותו?״
״אה… ״ היה נראה כאילו היא מנסה למצוא למצוא אישיות לאיש ההוא. ״צ׳יף פרי. ״
״איך את מכירה אותו?״ שאלה אפריל.
״הוא נתקל בי ברחוב, הדפוק הזה. היה לו תג שם, הוא נתן לי את הכתובת שלו, לא ברור למה… והוא הלך. זהו?״
״מה הכתובת שלו?״
״זה זמנכם לעזוב,״ הופיע קווין משום מקום, והחזיק בכתפה של קנדיס.
״אנחנו לא הולכים!״ ג׳ק נעשה תקיף למשמע המשפט.
״מה הבעיה שלכם?״
״הוא,״ הצביע לוקאס על תמונתו של צ׳יף.
״הנה,״ הוציאה קנדיס בעצבנות פיסת נייר, שעליה כתובה הכתובת של צ׳יף.
״עכשיו תסתלקו מכאן.״