נאנו #5

הערפד הוריד את הסמרטוטים שעטפו את ראשו רק כדי לגלות שיער ארוך גולש בצבע הקש וזוג עיניים ירוקות “וכן, אני האקרית”
נאנו הביט בה לרגע אחד יותר מידי כדי להבין שהוא נועץ עיניים בה. "טוב, " חושב כבר מחשבות אחרות "עזרתי לך בנושא הזה של האור, אכפת לך לשחרר לי רכב מצי הרכבים שאוכל לחזור לבסיס האם? יש פה מספיק גופות בשבילך לאכול עד שיבוא הצבא." הוא אומר, מחכה חצי בהיסוס חצי בדריכות. "אתה לא רוצה לקחת עוד כמה מזכרות מהחברים שלך? לכמה מהם היו שיפורים, אולי תוכל להיעזר בהם נגד הסיבורג הכחול" היא אמרה בקול נטול רגש. נאנו חשב לרגע, אכן, חיילים רבים שילמו כסף טוב למנתח קינטי כדי שיעצים את איברי גופם, יחזק אותו או יחליף אותו בחלק מקארבון-מטאלי. סגסוגת גמישה ועמידה לפיצוצים שאהובה על חיילים. אבל לקחת חלק כזה מחייל מת תהיה אולי שיפור קל, אבל לא טבעי לו. הוא החליט לוותר בשאט נפש על הרעיון הדוחה. "תודה, אני מעדיף לשמור על כל החושים שלי איתי" הוא ענה. היא משכה בכתפיה והסתובבה למחשב חזרה "העדפות?" שאלה. "העדפות למה?" הוא תהה אם היא תעביר לו רשימה של כל חביריו והשיפורים שלהם, יש חלקים שם שהוא בהחלט לא רצה לשפר.. היא לא טרחה להסתובב וענתה בקצרה "לרכב". "אה, כן, אופנוע או טרקטורון קל ומתודלק עד הסוף" הוא אמר נכנס לשטח שהוא מכיר היטב. היא הקישה רצף על המסך וחיכתה שלוש שניות, "רציף סי, אחרי המכונית ההפוכה יש אופנוע מתודלק, דגם 800 אף. הוא מצויד בערכת רפואה, או שיש טרקטורון ברציף איי אחרי האנגר מתודלק עם כלי ירייה מסוג זד-אר 0.8." נאנו לא הצטרך לחשוב הרבה על זה, "אף 800" הוא ענה והיא הקישה כמה פקודות נוספות. "קוד 386 אחרי מתג הפעולה, ביי" היא אמרה והוא רק הריח את ריח היסמין הקלוש אחריה, היא נעלמה לגמרי, כנראה שריח הדם קרוב התגבר על חושיה. נאנו נדרך בשנית, חוזר על המספר בראשו והולך לכיוון הרציף. הוא ניסה ללכת בשקט, אבל קולות הלעיסה והבטישה של הגופות סביבו כבר החל, צמרמורות עיוותו את ביטנו כששיניה חרקו על עצם. הוא הלך יותר מהר.
הוא הגיע לאופנוע ולחץ את קוד האיתחול, לכמה שניות חשב שהיא רימתה אותו, אבל פתאום הבטריה זימזמה ושרקה. המנוע נכנס לפעולה שקטה. נאנו עלה על האופנוע ולא הסב את ראשו אחורה פעם אחרונה. הוא חמק בשקט מהבסיס דרך פירצה בחומה ונעלם לחשכה. אם היה מסתכל, אולי היה רואה ערפדית אחת מביטה בו מבין הצללים, דם סמיך נוזל מבין שפתיה אך מבטה ממוקד בו, לועסת בשקט את ידו השמנמנה של הרב"ט.
נאנו נסע בשקט לאורך תוואי הנחל, משתדל להעלם מרום הגבעה. הוא עצר לקראת השחר ליד מערה קטנה שהספיקה בקושי לו ולאופנוע, הוא כיבה אותו כדי לחסוך בחיי סוללה ושלח את המטען הסולרי לשכון מתחת לשיח. פחות טוב למטען אבל יותר טוב לאריכות ימים. הוא פתח את התיק והוציא מתוכו את האמ,אר,איי. מנות קרב מוכנות לאכילה. יש שם מספיק לשבוע במדבר לאדם יחיד. הוא התקין את הרובים במקומות מיוחדים להם ככל שיכל. אלה רובי אספנות, רובם זו תחמושת נפיצה מיושנת ולא פעימות או לידאר. אבל זה פעל בכל מצב אלקטרו מגנטי ובעולם דיגיטלי הוא התחיל להכיר במעלת האנלוגי. נאנו סרק את המרחב ליד המערה, מניח לז'קט לבדוק מה קורה. שם דבר מסביב.. הוא הינהן באישור. "אז.. מה אתה באמת שווה מר ז'קט" הוא לחש לעצמו ונתן את הפקודה המוחית לפתיחת כלל האופציות של הז'קט. עשרות אופציות נחו מול עיניו. הוא התעמק בחלקם עד שהשמש עלתה לשמיים וטיגנה את המערה הקטנה, הנחשים זחלו מחוריהם סביבו לטבול באור השמש ולהתחיל את הציד שלהם. נאנו נשכב על ריצפת המערה ונרדם שינה של לוחמים, המוח ער והגוף ישן.