מרדף החיים פרק 2 חלק א': מכירים את הסביבה החדשה
עכשיו היא ממש תפסה את תשומת הלב שלי. "ממה אנחנו צריכים להיזהר?" שאל אותה אבא שלי.
היא שוחחה עם אחד הנציגים שם וחזרה אלינו. "מהעובדה ששנה כאן היא רק 40 יממות ארץ, זה הכל…" היא אמרה בניגודיות מוחלטת למה שאמרה מקודם בעודה לחוצה משום מה. כולנו פשוט התעלמנו למרות שזה נראה היה קצת מוזר. "40 יממות ארץ לעיקוף אחד ?!" אמרתי לכולם בהתלהבות.
זה פחות מ 20 יממות של כדור הארץ החדש לשנה !"
"כן" ענתה לי הנציגה כשהיא קצת יותר רגועה. "זה משפיע גם על העונות כאן – החורף והקיץ נמשכים בערך 15 יממות כל אחד, ואילו הסתיו והאביב רק 5 יממות לכל עונה"
אני עוד רגיל לכך שכל עונה היא 90 ימים, ופתאום אומרים לי שעונה אחת היא חמישה ?!
"דבר אחרון לפני שאני אתן לכם לצאת לדרך" הכריזה הנציגה, סופסוף. "עקב הגודל שלו, קצת יותר מפי 3 מכדור הארץ, והצפיפות שלו שלא עולה בהרבה על כדור הארץ – כח המשיכה כאן גבוה יותר"
שמעתי את זה ומיד נסיתי לקפוץ. "זה כאילו משהו משך אותי מיד למטה !" טענתי.
"אתם עוד תתרגלו לזה" היא הרגיעה אותנו. "כח המשיכה כאן הוא לא גדול בהרבה מאוד"
כולנו הסתכלנו על הנציגה במבט של חסר-סבלנות. "אתם יכולים ללכת" היא אמרה לבסוף ומיהרנו ליציאה, שם עברו בדיקה כדי לזהות מי זה מי. "תחזיק מעמד" לחשה לי אמא באוזן. "עוד כמה דקות אנחנו כבר שם"
הראש שלי כבר התחיל להסתובב, שינוי כל כך גדול ברגע, וגם התנועה מוזרה כאן…
"שם?" שאל איש אחד את אבא שלי ליד מכונה גדולה. "בני" השיב אבא שלי. הוא צריך היה לשנות את שמו לשם מתאים יותר לשפה האנגלית.
"שם?" שאל האיש את אמא שלי. "בטי"
"שם?" שאל האיש אותי. "יואב" עניתי לו. האיש לחש דבר מה לאבא שלי, אבא הנהן והאיש נתן לי לעבור. "שם?" שאל האיש את נעה. "רות" היא ענתה לו בביטחון. אחותי יכולה לחיות עם השם הזה, אני לא סבלתי את השם שהדביקו לי – ג'וני. אני אוהב את השם הנוכחי, לא את זה !
התקדמנו לעבר היציאה מהחללית ושם שוב פגשנו את הנציגה.
"בואו נצא החוצה, יש לי כמה דברים להסביר לכם" היא אמרה והובילה אותנו ליציאה.
כולנו נדהמנו. המקום היה נראה ירוק כל כך, ועם זאת – הייתה כאן עיר שלמה !
"כמו שאתם רואים – ב-11 השנים שבני אדם חיים כאן כבר הפסקנו הרבה.
עכשיו רוב העבודה היא סלילת כבישים" אבא שלי התפרץ מיד:
"מה זאת אומרת כביש ?? אף אחד לא הזהיר אותנו – אין לי רשיון למכונית, רק למטונית ולשמנוע !"
"לצערי, אדוני" ענתה לו הנציגה. "חל איסור על זיהום העולם החדש ואין לנהוג ברכבים מעופפים מלכלכים, ולכן חזרנו לעידן המכוניות, תאלצו להסתדר עם 750 קמ"ש לכל היותר, טוב שיש אנרגיה חשמילת" בזמן שהם דברנו בניהם על כל מני נושאים משעממים של מבוגרים – אני הסתכלתי לי על השמיים. הירח באמת היה עצום, זה היה כל כך מרהיב – הוא נראה היה גדול מהשמש !
"בכל אופן" היא קטעה. "גם כאן תצטרכו למצוא עבודה, אני יכולה לומר לכם על הדרושות ביותר"
"אני אלך לעשות רשיון למכונית כבר מחר, את תוכלי להסתדר כמה שבועות בלי?" לחש אבא שלי לאמא. "שבועות ארץ ישן או שבועות ארץ חדש?" היא ענתה לו בצורה צינית והם חייכו זה לזה.
"העבודה הכי דרושה היא מהנדסי כבישים" התחילה לומר האישה. "אנחנו צריכים גם חוקרי טבע בשביל להכיר את כל החיות באיזור.
אנשי משטרה יקבלו את השכר הכי גבוה מכוון שיש כאן הרבה אנשים שינסו לחפור מתחת לאדמה בשביל למצוא מינרלים נדירים כמו זהב, מה שיכול לגרום לרעידות אדמה מרוב יהירות, וגם מהעובדה שכוכב הלכת הזה צעיר יותר ולכן רעידות אדמה יהיו שכיחות יותר.
מקצוע נוסף הוא מהנדסי לווינים, כבר ישנם לא מעט אבל אנחנו צריכים להמשיך לחקור מכל כיוון.
מקצוע נוסף יהיה הנדסאות, עובדים עכשיו על הכנת רכב מרחף שלא מזהם את הסביבה.
אנחנו חוקרים הרבה על מכאניקה טיולופוגלנית, מאוד מסובך עם תשלום מאוד גבוה.
כמובן שאתם יכולים ללכת על עסק מסוג אחר, אבל לאלו יש דרישות גבוהות עכשיו"
ההורים שלי התחילו לדבר זה עם זה. אחרי כמה דקות של סיבוב בשטח החדש ובאוויר הצח והנעים בטמפ' הקרה והנעימה – הנציגה המשיכה. "מוכנים לראות את הבית שלכם?"
המשך יבוא…
תגובות (6)
איזה סיפור יפה!!!!!!
המשך עכשיו….:) :) :) :)
ההמשך יגיע בקרוב, תודה על התמיכה.
עם זאת – אני מניח שרוב הקוראים כאן לא ניסו את הסיפור בגלל האורך שלו, ולכן אני אנסה לקצר את שאר הפרקים – עד כמה שזה קשה.
מצטער שלא העלתי היום פרק – סיפור בתוך סיפור בתוך תגובה של סיפור ארוך.
בכל אופן – אני אמשיך מחר ( כמעט 100% ).
מקווה שיש למה לצפות ! :)
וווווווווווווווווווווווווווווואו, אני ממש מחכה שתמשיך בגלל שזה מרתק למעשה ומעניין מאד.
אני לומדת דברים חדשים ומשונים… :)
תוציא כבר את חלק ב' !!!!!
מה זה שמנוע? מה זה מטונית? ומה דעתך שאתה תעשה פרק הסבר?
סביר להניח שזה כלי רכב או משהו XD אני קצת לא עוקבת אבל תמשיך בכל זאת, אני אבין ^_^