מרדף החיים פרק 1: ההתחלה החדשה

"בוקר טוב לכולם" שמעתי את קול הרמקול החזק. "אנו שמחים לידע אתכם שזוהי ארוחת הבוקר האחרונה שלכם" כולנו ידענו למה הכוונה, חייכתי להורים שלי ולאחותי הקטנה שלא מבינה איך התקופה החדשה עומדת להשפיע על אורך החיים שלנו.
"המסע נמשך כמעט שתי שנות ארץ שלמות" הוסיף קול הרמקול. "אבל עכשיו כולנו יוצאים לנו לחיים חדשים, ובואו נקווה שגם טובים יותר. גברותיי ורבותיי – בעוד כמספר דקות אנחנו מגיעים"
נדהמתי לגמרי. "כמה זמן ישנתי ?!" לחשתי בחזקה לאבא. הוא חייך אליי והרחיב עיניים, כנראה שהרבה. "אני מזכיר לכם שבכוכב הבית החדש – Gilese 581 g, או בשמו ה'לא מדעי': כדור הארץ – מזג האוויר הרבה פחות חם והאוויר צח, מגוון של יצורים עוד מחכים לנו שם ובואו נקווה שנכיר את כולם, אז בלי מילים נוספות – אני מאחל לכולם עתיד מוצלח"
אני לא מבין למה צריכים את כל ההכרות הזאת, אנחנו כולנו יודעים למה אנחנו נכנסים ולאיזו מטרה, כולנו יודעים כמובן לאן אנחנו מגיעים.
"אתה חושב שיהיה לנו כאן יותר טוב ממה שהיה בכדור הארץ?" שאלה אותי אחותי הקטנה, נועה.
"בלי שום ספק" עניתי לה בבטחון.
"למה קוראים לכוכב התחייה 'כדור הארץ'?" הוסיפה נועה.
"בגלל שאי אפשר לקרוא לו ככה אחרי שאנחנו חיים בו, וכנראה שלאט לאט יעבירו לכאן את כל אוכלוסיית כדור הארץ, ולכאן – זה כדור הארץ שלנו עכשיו" עניתי לה בתשובה מספקת בתקווה שהיא מבינה. על פנייה של נועה ראיתי שהיא קצת מפוחדת, לדרוך על כוכב לכת שעוד לעולם לא היינו בו. "היי" אמרתי לה בהתלהבות. "את פחדת לטוס לחלל, אבל את דווקא מאוד נהנת כאן"
"זה היה רק בתחילת השנה הראשונה" היא השיבה. "אני חשבתי שנראה את הכוכבים, אבל החללית נוסעת מהר מדי שאי אפשר אפילו לראות את הכוכבים"
"זה בגלל שאנחנו עברנו בהרבה את מהירות האור" השבתי לה תשובה מדעית שהיא לא הבינה.
"אל תדאגי – אנחנו עומדים להנות כאן" סגרתי לה את הנושא בחיוך רחב, ובדיוק בזמן – המסע של שנתיים שלמות נגמר סופסוף ואנחנו הגענו !
כמעט כל האנשים רצו מהר ליציאה והורידו את חליפות ההגנה המוזרות שהלבישו לנו בעת טיסה מעל למהירות האור. החללית הייתה גדולה כמו עשרים בתי מלון לפחות, והיו לנו כאן המון דברים לעשות במשך השתניים האלו, אבל שום דבר לא יכול להחליף את הנוחות של הליכה על האדמה.
"אל תתחילו ללכת" אמרה אמא. "תחכו כאן 3 דקות, זה ישתלם לנו"
אחרי שכל האנשים הרועשים האלו יצאו – ניגשה אלינו מישהי שלא לבשה חליפת הגנה.
"ברוכים הבאים !" היא התחילה. "יש כאן כמה דברים קטנים שיעזרו לכם להתרגל לסביבה השונה"
היא דיברה בזמן שהרבה תושבי ארץ אחרים ניגשו אל משפחות אחרות, כל משפחה קיבלה נציג לפי השפה שבה היא מדברת. אנחנו היינו דוברי העברית היחידים על הטיסה ולכן היינו צריכים ללמוד אנגלית כדי לתקשר כאן – רק מזל שיש כאן דוברת עברית שתסביר לנו הכל מכוון שאני עוד לא מבין אנגלית מושלם, ובטח שנועה לא.
"אז קודם כל – תצטרכו ליישם את העובדה שמעכשיו יממה היא כמעט 2.2 יממות בכדור הארץ הקודם, ובגלל זה – יממה אחת היא 53 שעות, וזה כמעט מדוייק לחלוטין" הנציגה עצרה לכמה שניות ואז המשיכה. "השמש תראה לכם פחות זוהרת בשמיים מכוון שהיא ננס אדום, את זה אתם כבר יודעים, בלילה תפגשו בשני ירחים, אחד מהם ניתן לצפייה גם בימות הבוקר מכוון שהוא עצום, הוא נראה גדול כמעט פי 3 ממה שהירח נראה מתוך העולם הישן, ואילו השני קטן מאוד, בקושי ניתן לראות אותו בלילה. יש גם ירח שלישי שהוא גדול בקצת מהירח הגדול, אבל לראות אותו מכדור הארץ החדש שלכם יהיה קשה יחסית מכוון שהוא מאוד רחוק. כדי לא להתבלבל – לגדול קוראים "אודין": על שם אל גדול חזק ונורא, מרחקו 1.09 שניות אור, ניתן להגיע אליו בחללית ברגע.
לשני תקראו "מומוס": "ליצן החצר" מכוון שצבעו אדמדם ולבן ומכדור הארץ החדש אתם תראו אותו בצורה שונה כל לילה. מרחקו 3.66 שניות אור, וזה למה קשה יותר לראות אותו.
לירח השלישי, שהוא גדול משניהם תקראו "ניקס": על שם אלת הלילה, פעם בארבעת חודשי הארץ הישן תוכלו לראות אותו מכוון שאז הוא מתקרב יותר לכדור הארץ, ומראו מרתק מאוד, ובנוסף – ניקס היא אמו של מומוס לפני המיתולוגיה היוונית, וזה למה נבחר השם הזה.
המרחק המקסימלי אליו הירח הזה מסוגל להגיע הוא 9.7 שניות אור, אבל המסלול שלו הפכפך ולכן המרחק המינמלי שאילו הוא מגיע הוא 7.88 שניות אור, באיזור הזה תוכלו לראות אותו טוב וברור"
נמאס לי כבר לשמוע על ירחים, אני יכול לחיות עם שלושה ירחים אבל אני רוצה כבר לדרוך שם !
"ועוד משהו…" היא הוסיפה פתאום בקול חלש ומרתק יותר. "ישנה סכנה קטנה שאתם צריכים להיות מודעים אליה ולהימנע ממנה…"

המשך יבוא…