Alex_Love
הפרק לא ממש ארוך ואין לו ממש פואנטה, אני מבטיחה שבהמשך יהיה יותר אקשן ושמהפרק הבא הדמויות שלכם יכנסו. נ.ב יש מקום לעד דמות אחת או שתיים אז למי שמתחשק להירשם תכנסו לפוסט הקודם שלי ותרשמו :)

מקום מבטחים- פרק הבכורה

Alex_Love 13/08/2015 722 צפיות תגובה אחת
הפרק לא ממש ארוך ואין לו ממש פואנטה, אני מבטיחה שבהמשך יהיה יותר אקשן ושמהפרק הבא הדמויות שלכם יכנסו. נ.ב יש מקום לעד דמות אחת או שתיים אז למי שמתחשק להירשם תכנסו לפוסט הקודם שלי ותרשמו :)

פרק ראשון-

צעדיה של שרה הדהדו במסדרונות השקטים של בית הספר למחוננים, זו הייתה שעת לילה מאוחרת והיא לא ציפתה שאיש יהיה ער.
גם היא הייתה אמורה לישון, אבל הסיוטים על אנשים שבאים לרדוף ולהרוג אותה לא הניחו לה להירדם.
'את במקום בטוח עכשיו, שרה.' תחילה חשבה שרה שהיא משתגע, אבל נראה היה שזהו דבר רגיל שמנהל בית הספר, צ'ארלס אקסביר, פולש למוחם של לתלמידיו ומחדיר בהם מחשבות טובות.
'אני לא מרגישה בטוחה.' ענתה לו ובמחשבותיה והמשיכה ללכת למקום לא ידועה.
המסדרונות היו מוארים כעט באורות מעמעמים של נורות חשמל שהפיצו אור צהוב וחמים, החוץ נשבה רוח חזקה ורק יללה חלושה נשמע מבעד לחלונות העבים שהיו בכל המבנה. הירח היה נראה כמו חיוך זעיר בשמיים, תחילתו של חודש חדש.
'גם את יכולה להתחיל מחדש, בדיוק כמו החודש הזה וזה שייבוא בעקבותיו.' המשיך צ'ארלס לדבר בקול רגוע במחשבותיה.
שרה נשמה עמוק אל ראיותיה את האוויר של המסדרון, היה לו ריח קלוש של ספרים ישנים וגשם שעומד לרדת.
'לאן אני הולכת?' שאלה בלי כל קשר לדבריו, היא לא ידעה מה לומר.
עברו כמה ימים מאז שהיא מצאה את עצמה מחוץ לשערי בית הספר, שם היא קרסה מרוב תשישות ורעב ואיבדת את הכרתה. יום שלם עבר מאז שהתעוררה במרפאה של בית הספר כשמעליה עומדים כמה אנשים שהיא לא מכירה, וכמובן על כיסא הגלגלים שלו ישב צ'ארלס אקסביר, הזקן הקירח והביט בה בחיוך שליו, משדר מחשבות רגועות ושמחות אל מוחה הסוער.
'לכיוון היציאה,' ענה בקצה. 'בבית הספר שלי אני מציאה עזרה ותמיכה לכל המוטנטים. את לו חייבת להישאר כאן, שרה, זו רק הצעה.' היא ממש יכלה לראות בעיני רוחה איך הוא חייכך בשלווה.
הוא הרי ידעה שאין לה מקום אחר להיות בו, כלומר בית הספר למוטנטים צעירים באמת לא נראה גרוע כל כך, אבל האם הוא מקום בטוח עבורה ועבור כל התלמידים האחרים? האם יש בכל העולם הזה מקום בטוח בשביל מוטנטים?
'התשובה העצובה היא שלא,' המשיך צ'ארלס. 'אבל כאן אנחנו מלמדים אתכם להגן על עצמכם, כדי שכל מקום שעליו תגיעו בעתיד יהיה מקום בטוח בשבילכם.'
משהו כאילו התחבר פתאום במוחה של שרה, ולפני שהיא שמה לב מה קורה היא מצאה את עצמה עומדת לפני דלת עץ גדולה, מעליה היה שלט ניאון כמו זה שיש מעל היציאה ברכבת התחתית.
היא הניחה את ידה על הידית הקרה, ואז התחרתה.
לעולם היא לא תמצא מקום בטוח בשבילה אלה אם כן היא תלמד להגן על עצמה מאלה שמבקשים להרוג אותה, ואת זה היא תוכל לעשות רק כאן, בבית הספר למחוננים.


תגובות (1)

יש חיכיתי לפרק הזה כבר פרק טוב אבל היו בו קצת שגיאות כתיב

13/08/2015 11:29
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך