מערכת המוות| פרק 1

"הוא מתעורר!". שמעתי קול של ילד כשהתעוררתי. אני לא זוכר מה קרה לפני שהתעוררתי. אני לא ממש זוכר מה קרה. במעומעם. משהו עם… אימא שלי… נחטפת… אנשים בחליפות מתקרבים אליי… אש… וזהו. התעוררתי. "איפה אני?" שאלתי. "זה גם מה שאנחנו שואלים את עצמנו" אמר הילד. הוא היה נמוך ובעל שיער שטני. הסתכלתי סביב, אני הגעתי לחוף ים. אבל איך? "מי אתה?" הוא שאל. לרגע שכחתי את שמי, אבל אז נזכרתי "שמי פיטר". " נעים להכיר פיטר, שמי סיד ה'נץ'" אמר נער אחד, גבוה עם שיער בהיר. סביר להניח שהוא בן 17. "מה הדבר האחרון שאתה זוכר, פיטר" הוא שאל. "טוב, לא יודע משהו עם שריפה או משהו…" עניתי. "גם הוא לא זוכר משהו" ענה הילד. "כולכם לא זוכרים מה קרה?" שאלתי. "כל מי שהגיע לפה" ענה סיד "כדאי שניקח אותך למחנה שלנו". לאחר עשר דקות הליכה הגענו למחנה. לא ממש מקום משגע. נראה לא משהו, אבל בכל זאת נחמד איכשהו. היו שם עוד חמישה נערים. "היי חבר'ה!" קרא סיד "יש פה עוד נער!". כל הנערים הגיעו אל סיד ועשו לי קבלת פנים. "זה פיטר, חברים" הוא אמר. "פיטר תכיר, זה רונאלד 'היגואר'" הוא הצביע ילד בן 14 די רזה עם שיער מוהיקן שחור. "זאת אנה 'הטווסית'" הוא הצביע על ילדה בת 13 אני מניח, עם שיער חום קצוץ. סיד הראה לי עוד שלושה נערים: לני 'הזאב', ראיין 'השור' ולוק 'הצ'יטה'. לילד מקודם קראו ג'וני ה'ארנב' והוא בן 10, למרות שלפי הגובה הייתי אומר שהוא בן שמונה. "רק חסר לך כינוי פיטר" אמר סיד. תמיד רציתי לתת לעצמי כינוי וידעתי בדיוק איזה אני רוצה. "פיטר 'הפומה', ככה אני רוצה לקרוא לעצמי". אני יודע שזה לא שם משהו אבל תמיד אהבתי פומות, רציתי קצת כמוהן. "שלום לכם" אמר קול רם ומסתורי שנשמע קולו מהשמיים. "כל שמונת המתמודדים הגיעו, עכשיו אנחנו יכולים לפתוח את המשחקים! ברוכים הבאים למערכת המוות".