מערב של פרא – הקדמה
אצלנו, מוות זה כלום. כול יום נהרגים אצלנו מאות אנשים, פה במערב. זה כבר נעשה להרגל.
הם אמרו שהטכנולוגיה תזיק לנו. טוב, הם אמרו. אבל לא עשו כלום. הם קיבלו את הדור החדש. אבל הדור החדש לא קיבל אותם. מאותו יום, מוות בכול מקום. אנו קוראים לזה "המוות הרגיל".
אני הוא ארווין. אזרח פשוט פה במערב. ובכן, לא פשוט כול-כך… יש בי משהו מורכב עלי לומר. אבל זה סיפור ליום אחר.
קיצר, אני חיי פה כבר 40 שנה, אם לא יותר. ועם הזמן, הכול נהפך… לרע. יש לי שלושה חברים. שלושתם מתו, כחלק מהעסק של "המוות הרגיל". אחד, נורה בראש. השני, נחתך לשניים. והשלישית… טוב… זה גם סיפור ליום אחר.
האה, אבל אתם לא יודעים מה בעצם גורם פה ל"מוות הרגיל" בנוסף לטכנולוגיה הזו.
רובוטים.
כן קשה להאמין. אבל יש פה רובוטים מסוג מטורף, שיכול להרוס אדם במצמוץ העין.
אתם בטח שואלים את עצמכם, "מה רובוטים עושים פה במערב". טוב, כמו שאמרתי, אנחנו קיבלנו את הדור החדש, אבל הוא לא קיבל אותנו. כול זה הודות ל"מנהיג" שלנו. גם כול הקטע של "המנהיג" זה סיפור ליום אחר.
טוב… בואו נעשה עסקה. תזמינו לי כוס משקה, ואני אספר לכם הכול עוד היום, הא?
אבל תזמינו משהו חזק, יבש, ושישרוף קצת בגרון. אני יכול לסבול הכול.
טוב… כמעט הכול…
תגובות (2)
טוב…אז קודם כל, זה נראה ממש מעורפל. אני בעד מעורפל, אבל זה היה טיפטיפה קצרצר לי מידי. אהבתי את הרעיון…אבל אשמח אם יהיו קצת יותר תיאורים..
בסך הכל זה מאוד נחמד וכדאי להמשיך ולראות מה יצא מזה:)
הסופרת של החיים.
זה נשמע ממש יפה אבל אם תשאירי הכל "ליום אחר" לא נבין כלום אז אני לא מצפה שעל הפרק הראשון תספרי הכל מההתחלה ועד הסוף אבל קצת יותר פרטים יהיה נחמד. חוץ מזה שנראה לי שגברים בני 40 אומרים "קיצר" אבל אני כבר מחקה לפרק הראשון