מנותקים פרק 1

עוד יום רגיל בעיירה- עוני, רעב ולעתים גם קניבליזם
אלה החיים של החטופים-רובם נחטפו כשנולדו, חלקם נחטפו באמצע חייהם. ברגע שחוטפים מישהו מזריקים לו "הוריקה" זה חומר טכנולוגי-נוזלי שנותן לכל מי שהוזרק לו כוח, על כל אחד זה משפיע בצורה אחרת, זאת אומרת שכל אחד מקבל כוח שונה.החומר גורם גם לשינויים חיצוניים כגון פס כחול המקיף את אישון עין ימין ופסים כחולים המשתרעים על יד ימין.אף אחד לא יודע לאיזה מטרה החוטפים עושים את זה.
מאיה,אנה,אמה,ג'ק ואשטון נחטפו בלידתם והגיעו למקום ביחד, גדלו בו ביחד ושרדו בו ביחד. בעיירה יש חמש בקתות ובאחד מהם מתגוררים החמישייה. "קומו!! השכמה!!" הקריין צועק ברמקול. "יאללה לקום! אנחנו צריכים להספיק לצוד סנאים לפני ששאר התושבים יקחו את הכל!" אנה אמרה באנרגטיות "כשאת אומרת 'שאר התושבים' את מתכוונת לדור השמן?" ג'ק גיחך בקול עייף. דור השמן הוא הצייד הכי טוב בעיירה. הוא לא באמת שמן הוא צנום כמו כולם, אבל קוראים לו ככה כי הוא צד יותר אוכל מכולם ולא חולק אף פעם. באותם ימים של התייאשות ניסו לצוד אותו אבל לא הצליחו, למעשה כל מי שניסה לצוד אותו מצא את עצמו בתוך הפה של דור, הכוח שלו הוא חוכמה, נשמע עלוב אבל זה לא סתם חוכמה הוא יודע לצפות תוכניות של אנשים הוא יודע לחשב מתי יוצאים הכי הרבה סנאים מהעצים כדי שיוכל לצוד אותם וכו'."היא צודקת אנחנו חייבים לקום עכשיו לפני שייגמר" אמר אשטון. החבורה קמה על הרגליים. לכל אחד רוגטקה קטנה, לא היה להם אמצעים לציור כלי נשק טובים יותר. מאיה לא הייתה צדה היא רגישה מדי כדי להרוג חיות, היא יודעת רק לאכול אותם, חוץ מזה הכוח של זה חום, כלומר היא יכולה לאחוז משהו ולגרום לו להישרף,אחרי שהחבורה מביאה לה את הסנאים המתים,היא מחממת אותם בידיים.הם יצאו לצוד. "אני רואה אחד ליד בקתה ארבע!" אמה הכריזה. ורצה אליו לפני שמישהו אחר יספיק להגיע אליו, הכוח שלה זה מהירות. היא הצליחה להגיע אליו וצדה אותו. אשטון גם שם לב לסנאי, הוא היה ממש קרוב אליו,הסנאי הסתכל על אשטון מבוהל, ואשטון השתמש בכח שלו, הסוואה. חול ואבנים נצמדו לגופו, הוא השתטח על הקרקע וזחל לכיוון הסנאי, הוא הצליח לצוד אותו. השאר המשיכו לצוד, הם יצאו יותר מוקדם מכולם אז לא היה להם קרב על הסנאים עם אף אחד. אמה הייתה מאוכזבת שהצליחה לצוד רק סנאי אחד, הסתכלה בקרקע החולית ובעטה בה. היא שמה לב לילד בן גילה בזווית העין,והחליטה להביא לארוחת הבוקר במקום סנאי רגל, רגל אנושית! היא רצה בשיא כוחה לכיוון הילד, והגיעה אליו לפני שגרגירי החול שבעטה בהם הספיקו לחזור לאדמה.
היא החזיקה את הילד חזק בגרון, היא חנקה אותו. הילד הסתכל עליה בעיניים מלאות רחמים, היא כמעט הרגה אותו עד ששמה לב, לא רק שלא ראתה אותו בעבר גם אין לו שום סימן כחול בעין, וידיו נקיות מסימנים כחולים גם כן. היא זרקה את הילד לרצפה, מבולבלת ומפוחדת. "מ.. מי אתה? מה אתה עושה פה?" היא שאלה בטון מפוחד "אני דן, אני חושבת שהגעתי לפה בטעות.." הוא אמר בקול חנוק בעודו מנסה להרים את עצמו מהאדמה החולית. "א..אני לא.. את..אתה לא אמור להיות פה" אמה גמגמה לעצמה וברחה מהמקום. השאירה את דן במקום שהיה, חנוק ומבולבל לא מסוגל לקום.