מכתבים ללורי 1

היי לורי, רציתי לספר לך על כל הדברים שקרו מאז הפעם האחרונה שראינו אחד את השנייה. החיים במעבורת חלל שנעה בחורי תולעת במהירות האור. במקום שבו הזמן היחסי שונה מהזמן היחסי שיש על כדור הארץ.

אני זוכר את היום שנולדת, באמצע יום שלגי אופייני לדצמבר בוונקובר. זוכר את הרופאים שנלחמו על חיי אמך מרוב הדימום שלא פסק לאחר שביצעו ניתוח קיסרי. זוכר את העיניים הכחולות שלך שהביטו בי בסקרנות ובפליאה לאחר שאחד מהרופאים הודיע לי שאהבת חיי לא תחזור עוד. אני יכול לספר לך על לילות חסרי שינה ושחברי היחיד היה האלכוהול. אני יכול לספר לך על חוסר התקווה שאפף אותי במשך כל כך המון זמן ועל ההידרדרות שלי בחיי. יכול לספר לך שאני מצטער שלא הייתי שם בשבילך כאשר הילדים בבית ספר הציקו לך כי היית חכמה יותר מהם, למען האמת, את היית חכמה יותר מכולם. המבריקה ביותר שידע האנושות מאז איינשטיין. אני כיום מבין שמעבר לחוקים פיזיקליים ולחורים שחורים שבהם שום דבר לא יכול לברוח, אפילו לא אור. ושבחלל ובזמן הכל מתנהל כפי שכתוב במשוואה למעט האהבה שלי כלפייך. האהבה שלי כלפי אימך. כאבא, לורי, לא יכלתי לספר לך שכוכב הלכת שלנו, ארץ, גווע. לא יכולתי לספר לך שכנראה שמהמשימה הזאת לא אחזור בחיים ואם אחזור כנראה ששום דבר לא יחכה לי כשאחזור. התפקיד שלי היה לדאוג לבטחונך במאת האחוזים.

אני מניח שלעולם לא תבוא ההזדמנות שבה תקראי את מה שאני כותב לך. אפילו הקולגות שלנו בספינת החלל המקבילה חשבו שמתנו לאחר ההשתאות שלנו בכוכב הלכת AMT. כמעט כל הצוות הלך. גלי ענק לורי. גלים בגובה של הרי ההימלאיה. אמנם שהינו בכוכב רק כ3.5 שעות אבל היות והכוכב קרוב מאד לחור השחור אז תורת היחסות נכנסת לפעולה. שעה אחת על הכוכב היא שוות ערך ל7 שנים מחוץ ממנו. וכשחזרנו ישר הלכתי למחשב האישי שלי לצפות בכיליון עיניים לסרטונים שלך ששלחת.

לפעמים אני מצטער שלקחתי את המשימה הזאת על עצמי, את המשימה הזאת על כתפיי, למצוא כוכב לכת שיתאים לאנושות לחיות בו. כוכב לכת שעליו נפיל את כל תקוות קיום עתיד המין האנושי. מעולם לא חישבנו את העובדה שדברים מסוימים, בייחוד בחלל הרחוק יכולים להשתבש בסדר גודל של מליוני שנים.

אני לא יודע מה עוד נשאר לנו לעשות, הדלק לא מספיק לנו בכדי לבקר בכל הכוכבים שנראו לנו כמבטיחים בבדיקות בכדור הארץ לקיום חיים.