מה שלא מספרים לי עלי

פרק א' – התחלה ישנה
" אוףףף אמא דייי אין לי כוח" כל בוקר מתחיל ככה תכירו את אחותי התאומה אוולין שיער בלונדיני חלק עם עיניים ירוקות כמו אמא גבוהה משיגה את כל מי שהיא רוצה (הבעיה היא לא רוצה אף אחד). " לקום עכשיו ! " אמא צעקה כדי שגם אבא שלי ישמע ויבין שהוא הבא בתור וכדי לו לקום לבד, אבא שלי עובד בהייטק אני לא ממש מבינה בזה אז אני אפילו לא אנסה להסביר לכם . השעה היתה שש וחצי אחותי שוב מאחרת לשעת אפס, היא שוב התחצפה למורה או הבריזה מאיזה שיעור, כבר הפסקתי לעקוב מה היא עושה, גם היא לא ממש מספרת לי. יש לה שם מיחד בשבילי אוגי (נשמע חמוד נכון, אז לא. או – בשביל אולין וגי– בשביל Geek אחות מדהימה שי לי !) זה אומר שהיא לא ממש מחבבת אותי . אני די נמוכה לממוצע, עם שיער חום גלי כזה ועניים חומות, אני ממש לא דומה לה איך אנחנו תאומות אני לא יודעת. אני דומה לאבא שלי גם היא סוג של גיק כזה ואמא שלי גם היא כמו אוולין לא ממש למדה וביגלל זה אין לה עבודה מסודרת היא כל שבוע עובדת במשהו אחר עם היא מחזיקה מעמד שבועיים אנחנו בדרך כלל קונים לה עוגה.
" אני חייבת הסעה" צעקה אוולין וירדה מהמיטה. יש לנו 2 מיטות בחדר ההורים שלנו בחדר ניפרד והארי ישן לבד הוא בן 14 וכבר ישן לבד, אני 16 שנה ישנה צמודה לפקצה הזאת ו….. זה לא חשוב העצבים שיש לי עליה נעזוב את ה"אחוות אחיות" שאין בינינו לזמן אחר. אני חזרתי לישון יש שעה חופשית אין היסטוריה "יששששששש" צעקתי בלב, אני לא מבינה את מי זה מעניין מה שקרה פעם. קמתי בשבע וחצי אכלתי וחזרתי על החומר למיבחן במתמטיקה בשעה השלישית התקלחתי התלבשתי: בחולצת טי שרט פשוטה חלקה שקצת גדולה בצבע אפור ועם זקט ( ממש קר בזמן האחרון). ג'ינס חלק וסנדלים. לקחתי תיק זרקתי בו 3 ספרים מחברת וכסף כי לא היה לי כוח להכין לי כריך למרות שהאוכל בקפיטריה לא משהו. פיספסתי שוב את האוטובוס אז התכוונתי להתקשר לנינה, אבל היא יודעת שאני בדרך כלל בימי רביעי מאחרת את ההסעה לא היתי צריכה להתאמץ המכונית האפורה שלה היתה שם ליפני שהספקתי להוציא את הטלפון. אז ישר קפצתי בשמחה למושב של הנוסע הקדמי נינה קצת יותר גבוהה מימני יש לה שיער שטני יותר חום מבלונדיני היא היתה לבושה כמוני רק שהטי שרט שלה היתה צמודה והבליטה את הבטן שטוחה שלה בדרך זמזמתי את השיר האהוב עלינו ומידי נינה שרה בזיופים נראים לעין היא ראתה את הפרצוף שעשיתי למשמע השירה שלה ומידי נתנה לי את הבמה וליוותה אותי בתיפופים על ההגה עד שנתנה מכה חזקה מידי וציפצה. ישר מהמכונית מלפנינו נשמעו קללות וצעקות היא נתנה גז ונסענו מהר לבית הספר ליפני שיעלה עלינו, בבית ספר כרגיל לאף אחד לא היה איכפת מאיתנו חוץ מאלה שהיו צריכים או להעתיק שיעורים או עזרה למבחן בעוד שעה או את המספר טלפון של אוולין היא הדריכה אותי להגיד שעם אין להם מספיק אומץ לבקש מימנה אז היא לא רוצה לדבר אתם עכשיו הינו ליד הלוקרים " את זוכרת מה אנחנו עושות היום בערב? " שאלה בהיתרגשות .איך אפשר ליזכור כבר כל ערב משהו אחר "ברור" שירקתי והיא לא האמינה, ההבעה שלה הפכה להבעה של עצבים" הולכות לקנות שמלה לנשף של הבתניקים, מחר כבר לא ישארו שמלות "עם כל העצבים שהיו לה כולה קפצה משמחה שאמרה את זה "למה אני צריכה לבוא יש לך עם מי ללכת אני סתם מרגשה כמו גלגל שלישי איתך ועם לארי" לנינה יש חבר הוא לא אחד היפים אבל הוא אוהב אותה ממש וגם היא אותו, לכל מקום שאני ונינה הלכנו הוא בא גם , קצת מעצבן לי אין חבר ואני לא ניראה כל כך טוב כדי שמישהו יצע לי לצאת איתו לדייט. מי יצע לי ? הפריקים של י' 3? טוב את האמת שאחד מהם כן היצעה לי ואני אמרתי כן כדי אני אוכל להגיד שלפחות הייתי בדייט. אבל כמה שעות ליפני הפגישה חטפתי שפעת ממש חזקה , איזה מזל מעולה אהה? "אל תדאגי נסדר לך מישהו " נינה הוציאה אותי מהמחשבות " את מי" שאלתי בתמיהה כל כך חזקה מקצה המיזדרון ראו אותה , אני בטוחה . " אני אנסה את רון " רון היה הקראש שלי היתי דלוקה עליו מאז כיתה ה' והוא כמובן אף פעם לא שם עלי אבל עם שנים עבר לי קצת מימנו. ובאותו הרגע פרצתי בצחוק כל כך חזק שכולם הסתכלו עלי בדרך כלל זה היה משתק אותי אבל זה ביכלל לא הזיז לי. נינה מכירה אותי יותר טוב מימה שאני מכירה את עצמי ובחיים לא אני ולא היא שמענו אותי צוחקת ככה, ראיתי על הפנים שלה שיש כאן התערבות לחצנו ידים והלכנו לשיעור אנגלית ביגלל שישבתי שולחן אחרון בצד המורה לא ראה שלא כל כך שמתי לב לשיעור, בעיקר היתרכזתי איך לישמור את הצחוק שיש לי ביפנים של יצא לי בטעות החוצה, ואז המורה שאל אותי שאלה ביגלל לא הקשבתי לא ידעתי מה לענות לו, ואז כמו נס ניכנסה המנהלת. המורה ישר שכח מימני ונעמד ליד השולחן שלי אני נאנחתי רגועה, יודעת שעד סוף השיעור למורה לא תהיה אפשרורות לחזור אלי ולישאול אותי שוב , אבל עם המנהלת ניכנס עוד תלמיד חדש.