מה שלא מספרים לי עלי – פרק 2

פרק ב- קצת עזרה אבל בלי תשובות
מהמם, גבוה, עם שיער שטני אפור כזה ועיניים גדולות כאלה בצבע לא ברור. שחור כזה בחיים שלי לא ראיתי מישהו עם עיניים שחורות, כמו הלילה הכי אפל שראיתם בחיים שלכם אבל הכי מכריחות להסתכל עליהן, הפנים שלו היו מהממות לא הצלחתי ליראות שם דבר חוץ מהפנים שלו , אחרי כמה שניות המנהלת אמרה לו להציג את עצמו "שמי אדריאן בראון אני בן 16 ועברתי לשכונה עם המשפחה שלי " ואז נוכחתי ליראות שלא רק אני הסתכלתי עליו אלא כל הבנות בוהות בו בצורה לא ברורה כאילו אמר: "אני אדריאן ואני אוהב אותך" לכל אחת מהבנות אפילו נינה בהתה בו ולארי בהה בה בהבעת פנים עצובה וקצת כועסת אני לא בהיתי בו קצת נימוס לא זיק לאף אחד, הוא עבר בעינוי השחורות על כל תלמיד ותלמיד. אני עברתי גם וכל פעם מחדש נדהמתי מפרצופי הבנות שבהו בו, אפילו אוולין סוף סוף הראתה רגש כזה כלפי חוץ. תמיד ביעניי בנים היו לה פוקר פייס כאלה שגם עם תביא את ג'רמי מיקס הפנים שלה לא יזוזו, אבל הוא הפנט את כולם כאילו זה לא היה בשליטתה. ואז המנהלת אמרה לא לשבת שלחן לפני ליד אליסון החברה הכי טובה של אוולין יש לה שיער ברונזה מהמם לגלי כאילו ישבה שעות במספרה כל יום ליפני שבאה לבית הספר עיניים כחולות עמוקות ממש שונה מאוולין היא היתה שזופה כולה כאילו אחרי המספרה היתה בים, החיוך שהחוף בניהן היה גלוי לעין וישר העלה חיוך על פני אדריאן כאילו היה רגיל לכל העניין הזה. באותו הרגע שהוא התיישב אליסון, היא ירתה עליו מתח של שאלות שלא נגמרות באותה השניה הפסקתי להקשיב לה המורה דיבר אל כל מיני נושאים ואני חזרתי לבהות בקיר שמולי אבל מישהו הפסיק את החלומות שלי זה היה אדראין הוא דיבר אלי פניה של אליסון היו בשוק שמתי לב שאפילו אוולין מסתכלת על וזה לא בשביל שאני יעזור לה בתשובה לשאלה שהמורה שאל . אדריאן הסתכל עלי אני לא הבנתי מה הוא שאל "מה?"אמרתי, מוכנה לתת לו את המחברת שלי שיעתיק, אבל הוא שאל אותי "היי, איך קוראים לך?" הוא קצת צחק למראה הפרצוף של אליסון. לא הספקתי לענות ליפני שהיגיעה צלצול, ישר התחלתי לארוז את החפצים אבל הוא לא ויתר ושאל אותי שוב"את רוצה להגיד לי איך קוראים לך ? או שאת מעדיפה להישאר בעילום שם?" הוא נתן לי אפשרות מלאה לסרב" אולין מילר " עניתי מהר כדי שלא יסיק שאני לא רוצה לדבר איתו הייתי שמחה לדבר על כל מי שהו לא נינה או לארי דיי נמאס לדבר עם אותם אנשים כל הזמן ועוד שמישהו כזה רוצה לדבר איתי כשהיופי בהתגלמותו יושב לידו ? הייתי גם המומה אל ניסיתי לבלוע את הפניקה האימה לצוף על פני."אז אולין מילר…" " רק אולין זה גם בסדר ." מיד קטעתי אותו. " אוקיי… אולין" הוא תיקן את עצמו, "תוכילי לעזור לי למצוא את הכיתה הבאה שלי? יש לי עכשיו מבחן במתמטיקה." המוח שלי לא כל כך עבד אבל כשהוא שם לב שהוא באמת מדבר אליי מיד אמרתי"ברור. גם לי יש מבחן, רק תגיד לי באיזה חדר אתה לומד ואני אגיד לך לאין ללכת." הבזקתי מבט מהיר אל נינה שאמדה בפה פתוח ליד לארי שהוא בהה במשהו מאחורי אדריאן. "יש לי חוש כיוון ממש גרוע אולי תבואי איתי? כדי שלא אלך לאיבוד או משהו במקום הענק הזה " כן בית הספר שלנו היה ממש ענק, עצום אפילו. אני הלכתי בו לעתים דיי קרובות לאיבוד לבד זה קצת יותר מפחיד כי יש מקומות שאף אחד לא רוצה להגיע אליהם בבית הספר שלנו. אבל עם אדריאן לא היתה לי בעיה ללכת לאיבוד, אני לבד עם המלאך השמימי הזה… פנינו לכיוון הדלת אבל ברור שאוולין הקדימה אותנו ולא נתנה לו לעבור את מיפתן הדלת לי וויכוח. "היי…" אמרה אוולין בקול המפתה שתמיד היה מפיל את כולם לרגליה,והיא בידה הימנית שיחקה בקווצת שיער שהייתה מונחת לה על הכתף " היי אוולין." אמרתי ונאנחתי כ ידעתי שברגע שהוא יסתכל עליה הוא ישכח מימני והיא חיכה חיוך רחב כי ידעה אותו דבר. "שלום" אמרה לה אדריאן בקול פשוט לא מתלהב אפילו לא מסתכל עליה אלא על משהוא מאחוריה , אני ניסיתי גם להסתכל אבל אוולין הרבה יותר גבוהה מימני אבל נמוכה מאדריאן . היא הסתכלה עליו מופתעת לגמרי לא מאמניה שהוא לא מזיל ריר עליה כולה המומה זזה ופינתה לנו מעבר "את באה ?" הוא שאל כששם לב שאני קפואה ולא זזה , "כן" אמרתי מהר והתחלתי ללכת "מה קורה לך…?" שמעתי את אליסון צווחת על אוולין , אבל לא שמעתי תגובה מיצידה של אוולין. הלכנו לחדר ליד שהיה המזכירות אז לא ממש הספקנו לדבר, בל המזכירה צערה יפה עניים כחולות אפורות היא גבוהה מימני אבל להיות יותר גבוה מימני זה היה קל , היא הביאה לאדריאן מערכת וקוד ללוקר" אני מרחיב בספרות."הוא אמר<? " כיתה י'5 , ולוקר מספר 446" אמרה בל בקול היא נעים שיכלה ליצור והיא הסתכלה עליו כאילו ציפתה למשהו אבל הוא בן 16 והיא בת 20 ומשהו (אני לא יודעת בת כמה היא אפילו שהיתה לה יום הולדת היא לא גילתה לנו בת כמה היא ) "תודה רבה "אמר אדריאן בנימוס תואם לראשית המאה ה-14 לא למאה ה-21 .לאחר מיכן הלכנו אל אל לוח המודעות שהיה צמוד למזכירות כדי ליראות באיזה כיתה עושים את המבחן "י' 5 יחד עם י'7 " אמר אדריאן " אוףףףףף!" למה דווקה י'7 יש שם את כל המעצבנות של שיכבה. אף אחד לא היה מרוכז גם ככה , אבל אדריאן יוציא הריכוז גם למי שיש מימנו קצת! " מה קרה ?" שאל ועל פניו עלה חיוך למראה הפרצוף המעוות שלי " סתם אני לא ממש אוהבת את הילדים של י'7" אמרתי לו והוא חייך חיוך חלומי מידי ואמרת לי בקול כל כך מרגיע שהיתי חייבת להענות לו" אל תדאגי. היה בסדר אני בטוח שאת יכולה לעבור את המבחן בקלות את נראת חכמה." הייתי בשוק מאיך שהוא דיבר אל איך הטון שלו היה כל כך מרגיעה ואפילו ניראה לי בלי שהתכוון. " טוב" זה הדבר היחידי שיכולתי לומר ,הייתי עסוקה להסתכל בפניו שבכלל לא שמתי לב מה קורה קצת חלמתי " את יכולה להראות לי איפה זה חדר 237?" שאל, ומוציא אותי מהמחשבות ששקעתי בהם " למה?" שאלתי לא ממש הבנתי למה "כי שם המבחן." הוא אמר ומהר בלע איזה שהוא גיחוח אנבל אני צחקתי קצת, בעיקר מהפדיחה שעשיתי איך שאני בהיתי בו , אבל ניראה לי שהוא רגיל. כל הדרך לחדר הבחינה שתקתי הייתי עסוק באיך לעזעזל התנהגתי כל כך לא בנימוס ובהיתי בו ככה , הייתי יותר לחוצה מהמבחן עכשיו .