לציניקס 2041- פרק שני.

היא נענעה בראשה בגיחוך, איזה דרמה עשו איזה בחור חסר רגשות שרואה רק כסף בעיניים, חתיך ככל שיהיה?

היא פסעה לאיטה אל עבר הבית שלה, שקועה בהרהורים.
שריקה העירה אותה מהרהוריה, היא הפנתה את מבטה בהפתעה.
"לאני!", היא רצה לעברו של אחיה הגדול, שנשען בחיוך על דלת הרכב שלו.
"לקח לך הרבה זמן", סנט בה.
"דיברתי עם חברה… למה אתה פה מילאנו?", שאלה קיילין, שמו המלא של אחיה נפלט לה מבלי ששמה לב.
"היי!, תשמרי על הפה שלך קיילי!", נזף בה מילאנו, "יש לך מזל שאנחנו לבד".
"אופס, סליחה", קיילין הסמיקה, "אבל למה אתה פה?".

מילאנו נכנס לרכב, קיילין אחריו.

מילאנו הוא האח המועדף על קיילין, הוא לא התייחס אליה כמו שהתייחסו שאר אחיה, שחושבים עדיין שהיא תינוקת למרות שהיא כבר בת שבע עשרה, הוא מתייחס אליה כבוגרת.

"נו?".
"אהמ…", מילאנו התניע, "פילמר עורך לנו בוחן פתע".
"מה?", קיילין התבאסה.
"מה קרה?", שאל מילאנו בהתעניינות, מביט אחורה תוך שהוא יוצא מהחניה בזהירות.
"הבטחתי שאבוא אליה בצהריים, היא ממש בונה על זה!", קיילין חפנה את ראשה בשתי ידיה.
"את יודעת שהאימונים הם…", מילאנו התחיל בנאומו הקבוע של פילמר בחיוך, כשקיילין קטעה אותו בחוסר סבלנות, "מעל כל עיסוק אנושי אחר", השלימה באנחה, "אני יודעת את זה, אבל חבל לי על נומאקו".
"היא בטח תתאכזב", הבין מילאנו.
"כן, נראה לי שעדיף שאני אתקשר אליה מעכשיו".
"כן, גם אני חושב ככה", מילאנו חנה מרים את ההנד ברקס בענייניות.
"איפה אנחנו לאני?", קיילין הביטה סביב בחוסר הבנה.
"יש לנו עוד קצת זמן עד למפגש", אמר מילאנו, טורק את הדלת אחריו.
"ו…?", קיילין יצאה אחריו, מוציאה את הנייד שלה מהכיס.

"את בטח רעבה לא?".
"סושי!", היא צחקה, "לכבוד מה?".
"אסור לי לקחת אותך לפעמים לבילויים?, סבבה, אני אלמד להבא".
"לא! מה פתאום", קיילין נאחזה בידו, מתגלגלת מצחוק, "אבל אני בדיאטה", שוכחת לחלוטין מהשיחה לנומאקו.
"אוי נו באמת, כנסי כבר!", צחק איתה מילאנו, ודחף אותה פנימה.