להיות מספר אחד

דידי וואן זה שמי, ההגייה תהיה זהה בכל מקרה אבל נכון לכתוב אותו כך dd1 אזרח מספר 8,953,812,773. אני בן 18 ונולדתי בשנת 2053, עשור לאחר מהפיכת המספרים. נו אתם זוכרים, המהפיכה שהובילה לכך שכל אזרח במדינה קיבל מספר קבוע ובלתי ניתן לשינוי, על פי הציון שהשיג במבחני ההסמכה שלו. לנוסע בזמן שאינו מצוי בהרגלי העולם החדש, זה נראה פשוט למדי. הרי כך זה מתנהל כבר שנים. עושים מבחנים מקבלים ציונים, הציונים הטובים הם מפתח חיוני לקראת הקבלה למוסד להשכלה גבוהה בעל שם וחיים טובים ומסודרים. אז מה ההבדל? למה זו מהפיכה? הסיבה נעוצה בקיבעון. כולם נבחנים באותו מבחן אחיד שבוחן כישורי שפה, חשיבה לוגית, מרחבית ומספרית. קיבלת ציון נמוך או גרוע מזה נכשלת, גורלך נחרץ לכל החיים ואינך יכול להימלט מהתווית שהודבקה עליך ותלווה אותך לשארית ימי חייך. מבאס, נכון? שמעתי מסבתא שלי, שפעם, תלמידים שלא רצו ללמוד או שהיו בעלי כישרונות ייחודיים יכלו לשפר את תוצאות מבחני ההסמכה שלהם או להיבחן במבחנים שבדקו את היכולות המיוחדות שלהם, דבר שגם ניתב אותם לקריירה בתחום שעניין אותם. אוטופיה של ממש.
הסקרנים שביניכם, בהנחה שנותרה עוד מעט סקרנות בעולם הזה, ברגע זה שואלים את עצמם, אז dd1, כמה קיבלת? אני מאוד שמח ששאלתם את השאלה. אני הגעתי להישג המרשים 44 ולכן קוראים לי דידי. די שווה ל-4, פעמיים 4 יהיו ביחד 44. למתקדמים שביניכם מופיע ברגע זה מבט מבולבל, למה הוסיפו את ה-1 לשם שלך? אז זה אומר שבשנתון שלי הייתי היחיד עם ציון 44. הישג מרשים לכל הדעות, אני יחיד ומיוחד, לפחות במשהו. הייתם צריכים לראות את ההלם על פניי שהקריאו את התוצאות באולם ההרצאות לכל הנבחנים בשנתון שלנו. הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף בבטן, ותחושת בחילה תקפה אותי. זהו החיים שלי בזבל, אין מפלט מהדבר הזה. וכשאני אומר החיים בזבל, אני מתכוון לזה. הנבחנים הנכשלים מועברים מידית למרכזי פינוי האשפה בכל עיר, כאילו קברניטי העולם אומרים לנו אתם הזבל האנושי ומקומכם בפח. לעובדי המזבלות הוקצו מגורים בפאתי העיר בקרבת מקום לאתרי פינוי הפסולת כדי שיוכלו להתחיל לעבוד מוקדם ככל האפשר. אם לא ציינתי שנת 2053 כמו ה-30 שנה האחרונות התאפיינו בפיצוץ אוכלוסין שהוביל לצבירת כמויות זבל בלתי נתפסות.
האם למדתי למבחן? בוודאי שלמדתי. תרגלתי, שיננתי, הקלטתי את עצמי, למדתי עם חברים, עם המחשב, עם הרובוט הפרטי שהוקצה לי למשימה ואפילו השתמשתי בהיפנוזה כדי להחדיר מידע ומיומנויות לראשי. אבל כמו שאתם מבינים זה לא עבד. לילה לפני הבחינה, IE3986, חברי המקסים אך הפרחח שכנע אותי לצאת לבילוי סוער שאת רובו אני לא זוכר כיוון ששתינו את כל בקבוק הוויסקי שהוא סחב מאבא שלו. עלי זה השפיע הרבה יותר מאשר עליו כנראה.
IE3986 (אם לא קלטתם זכה בציון המרשים 95) השיג מקום מצויין בפקולטה למדעי המחשב בעיר שלנו ומסתבר שגם את הטלפון של חברתי לשעבר IB2438 והסכמת הוריה להפוך לזוג. העתיד שלי נראה שחור וחסר סיכויי, הלב שלי נשבר לרסיסים וכמו שאמרתי אי אפשר היה לעשות כלום!!
אם לא אמרתי קודם, אחד הכישרונות הבולטים שלי הוא שאני אף פעם לא מוותר, התמדה זהו כוח העל שלי. האם העתיד שלי היה חתום ונצור או שמא נותר שביב של תקווה בעולם המספרים הבלתי אפשרי הזה?….