לב פועם במלחמה כושלת פרק 8

"אז,אתה הצלחת לעבור את המבוך ראשון, אחרי שנפלת מהר ונתקפת על ידי פסיכופט?” שאל בנג'מין כשפתחו את דלת החדר הזמני. דרו הנהן וישב על מיטתו.
"יפה,אח קטן! אוליי בפעם הבאה תוכל לשחק מחניים או להילחם מצויין.” אמר בנג'מין.
"אל תסמוך על זה.” אמר דרו והסמיק.
"טוב,הולכים לישון? כל הקרבות האלה הוציאו לי את החשק לדבר.”אמרה שרליןכשנכנסה למיטתה. בנג'מין נאנח ואמר, “שיהיה, מון שרי.” דרו ציחקק], ושרלין זרקה עליו את הכרית שלה.הם כיבו את האורות ונרדמו במהירות.

…
דרו רץ,הוא לא ידע לאן,אבל ידע מי רודף אחריו,היה זה איש שכולו מכוסה ורק עיניו הכחולות הכהות צצו מהמסכה.
'היכנע' , "למה אתה ממשיך?' , הוא שמע קולות לוחשים לו, הוא המשיך לרוץ עד שהרגיש שרגלו נשאבת אל תוך פתח.הוא הסתכל מתחתיו וראה חור השואב אותו. כניסה להיחלץ, לא הצליח,ניסה עוד כמה פעמים,אך לשוא. האיש התקרב אליו,הוציא חרב מחגורתו והתקרב עוד,ואז…
דרו התעורר,הוא התנשף בכבדות והסתכל סביבו. 'חלום מטופש' חשב, וקם ממיטתו. הוא יצא מחדרו והלך לאורך המסדרון המואר.
"בעיות שינה?” הוא שמע קול נשי מוכר מאחוריו. הוא הסתובב וראה את ויולט,הנערה היחידה שלא אחותו שהוא מכיר במקום הזה. הוא הנהן והיא צעדה לכיוונו בפיג'מה שלה.
"זה קורה לכולם.” היא אמרה וחייכה כשסידרה טיפה את שיערה הג'ינג'י. דרו הסמיק קלות.
"מה איתך?” הוא שאל.
"סיפור ארוך.” היא השיבה.
"אין לי בעיה עם סיפורים ארוכים.” הוא אמר , והיא חייכה שוב.
"היה צריך עזרה עם הנבחנים וזה נמשך כל היום,במיוחד כי אני היחידה שעזרה.”
"אף אחד לא יכול לעזור?”
"לא ממש. כולם פה מרוכזים בעצמם.”
"אז למה את בביתן שבו כולם מרוכזים בעצמם?”
היא קפאה לכמה רגעים, וענתה ,"זה סיפור אחר לזמן אחר.”
"אתה מתרגש לקבלת התוצאות?”
"האמת היא, שאחרי יום של ריצות,נפילות ומכות לא חשבתי על זה. את חושבת שאהיה בביתן נורמלי?”
"אני אומרת שתתנחם בעובדה שבכול ביתן יש את הנורמליות שלו, למרות שאף אחד לא יודע מה הסיבה האמיתית שבגללה הם שם.”
"אז…?” הוא שאל,בתקווה שיהיה תשובה הגיונית.
"נדבר מחר,טוב?”
"כן,בטח.” הוא אמר, היא נופפה אליו והלכה חזרה אל חדרה. דרו חייך וצעד חזרה אל החדר הזמני.

…
בנג'מין הרגיש שקיבל מכה חזקה. הוא פקח את עיניו ומצא את עצמו על הרצפה. “שוב?” מילמל לעצמו כשקם מהרצפה.
הוא הסתכל סביבו, וראה שהחדר ריק. 'הם יצאו כבר?'הוא חשב,ובדק שוב. 'מה יש לך?' חשב כשחיפש בגדים. הוא התלבש במהירות בחולצת טריקו שחורה וג'ינס,נעל נעליו ויצא לדרכו אל מחוץ החדר. הוא המשיך ללכת עד שיצא מהביתן. לאחר מכן,ראה קהל של אנשים עם מדים מוזרים, כמו שראה שהיו ביער בפעם האחרונה. הם ירדו במדרגות, והא ירד יחד איתם,מקווה שיגיע למקום הנכון.

…
"איפה בנג'מין?” שאלה שרלין, כשהסתכלה סביבה, 'רק שלא יעשה משהו מטופש' חשבה, וחייכה לעצמה. היא הייתה יכולה לדמיין מה קורה, כל נבחן היה מקבל את הביתן שלו,ובנג'מין היה רץ לאולם בבגדים שישן בהם ואומר "סליחה שאיחרתי!” כשהוא משפשף את עיניו והקהל מתחיל לבהות בו מוזר. רעש הקהל החל לדעוך,כשהמנהל הגיע לבמה.
"נבחנים,תלמידים עתידיים יקרים,” הוא התחיל לומר, אך נקטע כשנשמעה דלת נפתחת . קבוצת אנשים עם מדים הנראים וכרים נכנסה, ןפתאום ראתה שרלין מישהו מוכר,בלונדיני וגבוה, השונה מקבוצת האנשים, שפניהם לא נראו לעין.
'בנג'מין' חשבה. בנג'מיןיצא מהקבוצה לעבר שרלין.
"מה פיספסתי?” שאל,שרלין החמיצה פנים והתעלמה ממנו.

…
דרו חחיך כשראה את בנג'מין עם הקבוצה, נראה משונה מכולם.
"בזמן הזה בשנה…” המשיך המנהל,אך דרו לא שם לב כי שמע מישהו מוכר שואל,”אפשר לשבת פה?” דרו סובב את ראשו וראה את המר,הנער שניסה להרוג אותו בספריה שבמבוך. דרו סובב את ראשו חזרה ושמע לידו את קול הכיסא אחרי שיושבים עליו.
"הגיע הזמן למיין אתכם לביתנים אחרי האתגרים הקשים שעברתם.”אמר המנהל. לפתע נכנס איש בהיר עור מבוגר גדול מימדים,עם שיער חום כהה וקצר, וחליפה כחולה. דרו ראה מאחוריו את המנהל עושה מין תנועה מוזרה,ולפני ששם לב, כולם עמדו לכבודו. דרו לא עמד, הוא רק חשב, 'למה האיש נראה מוכר?'
"היי ברונו,טוב שנזכרת להגיע.” אמר המנהל לאיש,ברונו, שגילגל את עיניו והחל לדבר,
"נערים ונערות,הזמ הגיע,כולם כבר ממויינים בביתנים שלהם, חוץ מכם,אתם גם בטח תוהים למה האנשים פה.” קהל הנבחנים הנהן.
"ברוכים הבאים לקבלת הביתנים,השייכות שלכם במקום הזה. בואו אל הבמה.” אמר ברונו, והנבחנים עלו אל הבמה,אחד אחד.
"שני תגים יתנו לכם. אחד של בית ספרנו,מקלטנו. והשני יהיה של הביתנים. ענדו אותם כל יום שאתם פה.” המנהל אמר, קבוצת האנשים שהיו על הבמה החזיקו קופסאות מרובעות קטנות, הנראו שונות אחד מהשני. עשרה אנשים צעדו אל כיוונם של הנבחנים,והושיטו להם את הקופסאות. הקופסה של דרו הייתה אדומה, “טנקרס (Tanckers) “ היה כתוב באותיות שחורות על הקופסה. הוא פתח אותה וראה את שני בתגים. שניהם היו בצורת מגן,תג אחד עם חרב שחוקה שכתוב עליו AM באלכסון משמאל לימין. על התג השני היה חץ אדום וקשת עשוייה מעץ. הוא הסתכל לשני צידיו ושם לב שהם קיבלו קופסאות שונות משלו. 'צפוי שנהיה בביתנים אחרים.' חשב.

…
שרלין קיבלה קופסה סגולה שכתוב עלייה "סליימר", בתוכה תג סית הספר ותג שבו צוייר כוכב שם ארבעה צדדים, כמו ששונת הרוחות המפות, רק בלי הכיוונים המשניים.
"עכשיו,שקיבתם את שמות הביתנים, לכו.” אמר המנהל. והם הלכו לדרכם, כל אחד לביתנו.
…
'צ'ייפרס. אחלה שם, עכשיו, איך אני אמצא את זה?' חשב בנג'מין כשיצא מהאולם, הוא חיפש את הדלת שבה אמורים להיות האנשים שתקועים איתו. כשעלה, הוא חיפש עד שהגיע לדלת האחרונה. הוא נקש על הדלת, ופתח לו נער כהה עור עם שיער שחום(שחור-חום) חלק, ג'קט עם תג בית הספר,ותג של צ'ייפרס, מגן ועליו גלים וקצץ ים.
"אתה חדש?” אמר הנער כהה העור. בנג'מין הנהן. הנער לקח לו את הקופסה הכחולה ופתח את הדלת לרווחה.
"ברוך הבא לצ'ייפרס.” אמר ובנג'מין נכנס לביתן. ואז הכול התחיל…