לב פועם במלחמה כושלת פרק 7

בנג'מין החל ליפול באיטיות, 'איך הדלת נהפכה לתהום?' חשב, כשהסתכל סביבו, ותהה אם ימשיך ליפול אל תוך חלל ריק אינסופי. בדיוק כשקץ ממחשבותיו, הוא מצא את עצמו באמצע שביל ומצדדיו סבכי שיחים גבוהים. הוא החל לחשוב למה הוא שם , ומה צריך לעשות, 'אולי צריך לטפס, לא זה מטומטם מדי, אולי הקירות נסגרים וצריך לצאת מפה', הוא שלל , 'בטח יש להם משהו יותר טוב לעשות מאשר להרוג נער בן 18'. פתאום, אחרי שהסתכל סביבו שוב ושוב, וקלט מה הוא צריך לעשות, 'אני צריך לצאת מפה.' חשב והחל ללכת, כדי למצוא את הדרך החוצה מהמבוך.

……………………………………………………………………………..

דרו היה נואש.
הוא כבר הרגיש יותר טוב אחרי שהתגלגל במורד ההר ההוא, ואפילו אחרי אתגר השכל שהוציא אותו טיפש. הוא רק התחיל את המבוך, וכבר נמאס לו ממנו. לפתע קלט מישהי צונחת אל הקרקע משום מקום. היא הצליחה לעמוד אחרי כמה ניסיונות כושלים, אבל דרו כבר הצליח לזהות אותה.
"שרלין!” הוא אמר בשמחה, הוא אף פעם לא היה כל-כך שמח לראות את אחותו.
"היי דרו.” שרלין ענתה, נשענת על קיר הדשא, מסדרת את נשימותיה.
"יש לך מושג מה צריך לעשות?” היא שאלה, ” צריך לעבור את המבוך שבו אנחנו נמצאים, נהדר לא?”,
"אתה רציני איתי?” שרלין שאלה. דרו הביט בה במבט של מובן מאליו, ונאנח.
"את באה או לא?” דרו שאל אותה, היא הנהנה והמשיכו ללכת. דרו נזכר שיש לו מצפן בכיס, בשביל המבוך , הוא חשב שיעשה רק את המבוך,לא את רוב האתגרים. הוא הוציא אותו מהכיס והם המשיכו ללכת מזרחה, הם שינו כיוונים כל זמן, אבל הם הפסיקו לצעוד כששמעו מישהו צועק אליהם, "בוגד!” דרו ושרלין הסתובבו וראו מישהו בא לעברם, הוא נראה לשניהם מוכר. דרו הסתכל לעבר שרלין, מבט שואל על פניו , עינייה התרחבו והיא לחשה לו, "זה מי שנלחמתי נגדו בשח-מט.”
"איזה מהם?” שאל, הוא ידע שהיא שיחקה נגד כמה אנשים, גם כי היא הייתה חכמה וגם בגלל ששמע "המנצחת בדו-קרב היא שרלין!” 'או משהו כזה' למשך כמה פעמים, בזמן ששיחק.
"אתה בוגד!” צעק הילד שוב, שהאצבע שלו מכוונת אל דרו.
"מה אני עשיתי?” דרו שאל.
"תקשיב, ילד, אתה בטח מתכוון למישהו אחר…” ניסתה להגיד שרלין, אבל הילד קטע את דבריה ואמר, "אנדרו, אני אנדרו! לא ילד, ואל תתערבי. ברור שהתכוונתי אליו!”
"עדיין לא הבנתי, מה אני עשיתי שגרם לך לכעוס?” שאל שוב דרו, עם מבט מפקפק על פניו.
" אתה עזרת לאויב, ראיתי אותך עם הנער ההוא מהקבוצה הלבנה ליד ההר, זה לא איפה שהיינו אמורים להיפגש.” אמר אנדרו,
"אמרתם הר, אז הלכתי להר.” דרו אמר.
"אמרנו נהר!” אנדרו צעק, וצעקתו הדהדה במבוך. כשקלט דרו למה הוא התכוון, הפיצה אותו הרגשת מבוכה, וכשבא להתנצל, ראה שאנדרו נעלם. דרו מביט בשרלין, והיא מושכת בכתפיה.
הם ממשיכים ללכת ולפנות מזרחה, כמו שעשו כבר כמה פעמים, ואז ראו מן בית נטוש, הגג שלו היה מכוסה אבק, ונראה שהקירות עמדו לקרוס.
"אולי שם היציאה מהמבוך?” שאלה שרלין.
"טוב, זה כן נראה כמו מקום שאף אחד לא היה נכנס אליו.” דרו אמר, והם נכנסו בשקט. מבפנים, המקום נראה כמו ספריה נטושה, היו שם המון ארונות ומדפים של ספרים. הם שמעו צעדים בעקבותיהם. דרו ושרלין הלכו למדפי הספרים, 'אולי יש פה משהו שיעזור' חשב דרו אבל ככל שחשב על זה יותר, שלל את האפשרות הזאת יותר.
לפתע הופיע נער צעיר, הנראה לדרו מוכר מאוד, שיערו היה כסוף והוא היה גבוה, בערך בגובהו של דרו, עם עור בהיר. דרו הרהר,'מאיפה הוא מוכר לי?' הנער הלך לצד הארונות והמדפים, בודק מסביבו. הוא הביט בדרו, שהעמיד פנים שהסתכל בספרים. הנער הוציא פגיון מכיסו ונעץ אותו בקיר. דרו הפסיק והפנה את ראשו במהירות לכיוון הנער.
"אתה נראה בריא.” הנער אמר.
"טוב, אולי זה בגלל שאני בריא.” אמר דרו בסרקסטיות, 'מה הוא רוצה שאני אגיד ', חשב. דרו עדיין צלע מעט והרגיש שראשו מתפוצץ. דרו הסתכל על הפגיון הנעוץ בקיר, וראה שכתוב שם "המר(hamer) -האיש שאותו מנסה הרוצח", דרו לא הבין מה המשפט אומר, וגם לא הבין מזה "המר" 'זה בטח השם שלו' , חשב, נועץ בו מבט מאשים. דרו שם לב שהוריד שבצווארו של המר עמד להתפוצץ.
"אתה לא זוכר אותי?” שאל המר.
"לא..לא ממש.” אמר דרו.
"תן לי להזכיר לך, אתה זוכר מישהו שעזר לך ב'תפוס את הדגל',?” אמר האמר. דרו הרהר, ונזכר במעורפל באותו אתגר. 'אז למה שהוא ירצה להרוג אותי?' חשב בתמיהה.
"אתה עזרת לי?” דרו שאל. המר הנהן, ומבטו של דרו עבר אל הפגיון. דרו שלף את הפגיון מהקיר.
"תחזיר לי את זה!” האמר דרש כשפניו זעופות.
"למה אתה צריך את זה?” דרו שאל בתמימות.המר חייך ופתאום הוציא עוד פגיון מכיסו.
"מישהו צריך לעשות את זה.” המר מלמל והחל לתקוף את דרו עם הפגיון, דרו חסם אותו במהירות עם הפגיון שהיה בידו ורץ לכיוון שרלין. המר רדף אחריו עם הפגיון, נחוש לנקום אחרי התרמית שנעשתה לו. דרו הסתכל סביבו, הוא חיפש את שרלין אבל הוא לא ראה אותה איתו. הוא התהלך סביב המקום בחיפוש אחר שרלין, והמר התהלך אחריו. פתאום שרלין צצה ממקום מחבואה.
"מה קורה פה?” היא שאלה את דרו.
"אני אסביר אחר-כך. עכשיו מה שצריך לעשות זה לרוץ!” אמר דרו והם רצו במהירות כדי למצוא יציאה. הם ראו מזווית עינם את הדלת האפורה שהינה הכניסה והיציאה מהמקום.
הם רצו לשם ופתאום קפץ המר מולם ופגיונו מונף באוויר,
"מה יש לך? זה רק משחק!” אמר דרו.
"באמת? זה לא נראה ככה.” השיב המר במבט מתנשא.
המר הניף את הפגיון לכיוון דרו ודרו חסם אותו שוב והעיף את הפגיון אל המר אך הפגיון עף לרצפה. הוא חשב, 'הייתי חייב להעיף את הפגיון לקצה השני? שיט, הלך עליי.'
לפתע צץ רעיון במוחו , "הגיע הזמן לתוכנית ב'.” הוא מילמל לעצמו.
…

"רגע!” צעקה שרלין,ושני הנערים הסבו מבטם לכיוונה. היא הלכה בזהירות לכיוון הפגיון שנזרק על ידי דרו, 'אידיוט,' היא חשבה ולקחה את הפגיון במהירות, וקפצה לעזרתו של דרו.
"מאיפה את יודעת להילחם?” לחש דרו בתמיהה.
"אני לא, פשוט תזרום.” היא השיבה לו, בלחישה. המר הביט לכיוונם. הוא הניף את פגיונו לכיוונם ותקף, שרלין התגוננה בעזרת הפגיון שבידה. 'איך עשיתי את זה?!' היא חשבה, ופתאום דרו חטף את הפגיון מידיה של שרלין והחל להלחם בהמר. מבט של כעס עלה על פניו של דרו כשתקף את המר. שרלין החלה להוציא ספרים מהארונות אשר היו בהישג ידה,וזרקה אותם לכיוון המר. המר נפגע מספר גדול ועבה וצנח אל הקרקע. דרו ושרלין החלו לרוץ לכיוון היציאה. הם יצאו מהדלת והחלו להתנשף בכבדות.
"מה קרה עכשיו?” שרלין התאמצה לומר אחרי לקיחת נשימות עמוקות,אבל אף אחד לא שמע אותה. שהסדירה את נשימותיה היא הבינה, 'דרו נעלם.'

…

דרו צנח אל הרצפה,ניסה להבין איפה הוא. 'אני עדיין במבוך?' שאל את עצמו, הוא רק נשען על סבכי הצמחים כדי להסדיר נשימה, ובלי ששם לב הקיר שאב אותו לחלק אחר של המבוך. הוא קם על רגליו והתחיל ללכת. הוא המשיך לפנות,ולהסתובב שראה מבוי סתום, כשהבין שכבר התחיל להחשיך הוא כשל אחורה, והתיישב לנוח. 'זה יסתיים מתישהו?' תהה, בעודו מסתכל סביבו, מנסה לראות אם היה פה,הכול היה נראה לו אותו הדבר. לפתע, הוא ראה משהו שלא ראה במבוך, הוא ראה מין שער בינוני,העשוי גם הוא מצמחים, אבל הוא היה שונה. השער היה כהה יותר מדשא, והיה מצוייר עליו מפתח שחור ארוך ופשוט. דרו התקדם לעבר השער. הוא נגע קלות במפתח המצוייר, וגם מעט בשער, לפתע הוא מישש משהו שלא הרגיש כמו צמח, הוא שיפשף אותו קלות וגילה את פתח השער.
'רגע, אבל אין..' הוא חשב ונשא את מבטו אל ציור המפתח , הוא הרים את המפתח, שכבר הפך למפתח מציאותי ולא "ציורי" כמו שדרו ראה לפני. הוא הכניס את המפתח לפתח והשער נפתח.
"מה?” שאל את עצמו, ונכנס לשער. הוא ראה את זירת האתגרים שוב.
"כולכם תחזרו לזירת האתגרים בעוד כמה דקות, כי דרו פתר את המבוך לפני כולכם! הוא ניצח.” הוא שמע את קול הכרוז אומר.
"הצלחתי.” הוא מילמל לעצמו, ואז עיניו נפקחו במלואם שהבין, “ניצחתי!” הוא צעק בשמחה בזירת האתגרים הריקה.
פתאום החלו להופיע הנבחנים בזירה. הוא חיפש את בנג'מין ושרלין. הוא התהלך בזירה עד שהרגיש חיבוק מאחוריו. הוא הסתובב וראה את שרלין, מסתכלת עליו בהקלה, היא הצביעה עליו ומבטה הפך למבט מאשים,
"אל תיעלם לי עוד הפעם,שמעת?” היא פקדה עליו, דרו צחק ואמר, “מדברים על להיעלם, איפה בנג'מין?”
"מישהו שומע אותי?!” הם שמעו קול מוכר צועק, הם רצו אל מקור הקול וראו את בנג'מין, מדבר אל הנבחנים,שבינתיים החלו לצחוק וללכת לכיוון היציאה.
"אחים שלי! איפה הייתם? המבוך חירפן אותי.” בנג'מין אמר שיד ימינו נחה על כתפיו של דרו וידו השמאלית נחה על כתפיה של שרלין.
"סיפור ארוך, אני אספר לכם בדרך.” דרו אמר, והם הלכו אל המגורים הזמניים שלהם.