לב פועם במלחמה כושלת פרק 5

החדר החל לזוז,כולם החלו לפחד כשהקרקע בחלה לרעוד.בנג'מין הסתכל לשני צדדיו,לראות אם שני אחיו הקטנים,דרו ושרלין היו בסדר.'לפעמים קשה להיות בן18', חשב בנג'מין,'ועוד יותר קשה להיות הבכור, תמיד הוא מוצא את עצמו דואג למישהו אחר ולא לעצמו', הוסיף למחשבותיו.
החדר השתנה,כעת בנג'מין לא נמצא בזירה,אלא מצא את עצמו על אי הנראה צבועני ומזמין אך שומם,שבו היה עם כל הנבחנים עוד כמה ילדים שהצטרפו אליהם. הוא זיהה כמה פרצופים כמו שרלין,דרו,הג'ינג'ית המוזרה שדרו חיבב וכל הילדים האחרים שהיו איתם בזירה,אך היו שם כמה פרצופים שלא זיהה.'בטח הם הגיעו שלא שמתי לב' חשב. בנג'מין החל להגיד לעצמו, “מה…?” אבל הקול ששמעו בזירה חתך אותו כשאמר,”אתם בטח שואלים את עצמכם מה אתם עושים פה". לבנג'מין לא היה מושג מה הם עושים שם,למרות שחשב שהיה היחיד,כולם הסכימו עם הקול האנונימי הנשמע כמו קול מתכתי הבא מהיערות.קולו של האנונימי הזכיר לבנג'מין את הקולות מהטלוויזיות ששמע כשבא לעיר להביא לו ולאחיו לחם כשהיה צריך. הוא לא הלך כל פעם,אפילו היה אופה שהעביר לחם ממקום למקום והיה מביא להם,כך שלא היו הולכים לעיר, אבל בנג'מין הלך הכי מספר פעמים לשם. זה הרגיש לו כמו הבית שמעולם לא הרגיש לפני הבריחה.
"הקשיבו ילדים,” אמר הקול של האנונימי כדי שהנבחנים יצאו ממחשבותיהם, והמשיך,”ברוכים הבאים לאתגר הראשון שלכם,הלוא הוא 'תפוס את הדגל'.” 'רגע,' בנג'מין חשב,ולפתע גבו הזדקפף ,'זהו אתגר ספורטיבי,אני טוב בזה!למעשה אפילו מצויין!' הוא חזר למציאות שכהרגיש שמשהו זחל על רגלו, הוא ניער אותה והמשיך להקשיב.
"לכולכם,יש צמיד הולוגרמי שמראה באיזה קבוצה אתם,אז הסתדרו במקומותיכם.”בנג'מין הסתכל על ידו השמאלית וראה צמיד גומי לבן מתעטף סביב ידו,'אז זה מה שזחל לי על הרגל!' הוא חשב.

………………………………………..

לפתע נשמעה שריקה שהדהדה ברחבי האולם.שתי הקבוצות החלו לרוץ,דרו הסתכל על הצמיד שעל ידו הימנית,הוא בקבוצה השחורה.הוא הסתכל סביבו והבין שהוא היחיד אשר נמצא במקום.דרו ראה כמה אנשים שרצים לכיוון אחד וחשב שהם מהקבוצה שלו,אז הוא החל לרוץ אחריהם אבל לא רץ מספיק מהר ואיבד אותם,הוא שמע אותם מתלחששים לגבי איזשהו הר,אז הוא ניסה לטפס על עץ כדי למצוא את המקום,אך ניסיונו כשל וכתוצאה מכך ראשו הוטך באדמה.לאחר שהתאפס על עצמו,ראה דרו את ההר מלפניו והחל לרוץ במלוא המהירות.
כאשר הגיע להר,אחז באבן הראשונה,אחרי זה בשניה והחל לטפס על ההר.כשעבר חצי הר,ידיו של דרו החליקו מהאבנים שהאחז בהם והוא החל להתגלגל במורד ההר. דרו מצא את עצמו רחוק מההר,חבול ופצוע שוכב על האדמה הקרה. הוא לא זיהה איפה הוא. המקום נראה מטושטש יותר ויותר ועיניו החלו להיעצם. מחשבות החלו לזרום בראשו כמו,'מה אני עושה פה?','למה אני לא נשארתי ביערות?' זכרונותיו הציפו אותו עד שכל מה שראה היה שחור.עד שלפתע הרגיש משהו נוגע בכתפו.דרו ניסה פתוח את עיניו מעט וראה דמות מטושטשת. לאחר מעט זמן,הוא פקח את עיניו לרווחה וראה נער בעל עור בהיר ושיער לבן. 'הנער נראה מוכר' הוא חשב, 'מי זה יכול להיות?' ופתאום הוא נזכר, זה היה אחד מהנבחנים.
"אתה בסדר?” שאל הנער, ודרו הנהן.
"בטוח?זה לא נראה ככה.”אמר הנער.דרו ניסה לעמוד חזרה על רגליו,אך כאשר התרומם מעט גופו כשל אל הקרקע.כאשר דרו נפל,הנער הלך במהירות להושיט לו עזרה. דרו נשען על הנער כדי לקבל איזון.הנער בעל השיער הלבן החל לגרור אותו אל עבר ההר,אך כאשר החלו להתקרב אל ההר,דרו שיחרר את אחיזתו מכתפו של הנער,הוא לא יכל לעמוד בזה יותר, הכאבים היו חזקים ממנו. הנער ראה שמצבו של דרו לא השתפר,אבל הוא לא ידע מה לעשות,הם תקועים באמצע יער ענק שאין להם אפשרות לזוז,או יותר נכון, שלדרו אין אפשרות לזוז. לאחר כמה דקות שהרהר בדבר,הוא נשם נשימה עמוקה,קם ממקומו,הרים את דרו והחל לסחוב אותו על גבו לכיוון ההר.דרו לא זיהה לאן הנער לקח אותו.
הוא שאל,”לאן אנחנו הולכים?” והנער ענה לו,”לכיוון ההר איפה שכל הקבוצה קבעה שניפגש.”הם המשיכו ללכת ופתאום זיהה דרו משהו שחשב שהיה במעין צורת דגל אך לא היה בטוח בכך משום שראייתו הטשטשה לאחר נפילתו מן ההר התלול. דרו הניד עפעפיו כדי לזהות את הכתם השחור על הפסגה,חוץ מזה,ראה דרו אנשים רצים אל הכתם.הוא כיווץ את עיניו כדי להתרכז,ואז ראה את בנג'מין תופס את הדגל.'כמה צפוי מצידו' חשב, ורצה להוסיף משהו שכבר האנונימי כבר הכריז,”הקבוצה הלבנה ניצחה!”
בנג'מין ניצח, אבל זה לא היה משנה, כי קרה דבר לא צפוי.
החדר השתנה,כעת הם לא היו באי אבל זה משהו שדרו הכיר. 'שיט' הוא חשב,

החליפו אתגר