לב פועם במלחמה כושלת פרק 4 חלק 2

סייג' בהתה בהם בהפתעה, דרו לא הבין למה, הם הגיעו רק אתמול, איך היו יכולים לדעת על מבחנים? בכל אופן, היא החלה להסביר על המבחנים, אבל דרו לא היה יכול להתרכז בדבריה, הוא רק שמע "ביתנים","להצליח","מבחנים". סייג' ואחיו נראו מטושטשים יותר ויותר והחדר החל להחשיך,דרו שקע בשינה עמוקה.הוא אפילו לא חלם על כלום,הוא רק ראה שחור,אבל בכל זאת המשיך לישון, עד שהרגיש שמישהו תפח על כתפו בקלילות, דרו התעורר והוא אמר את המשפט שאף פעם לא חשב שיאמר אותו,"אני לא ישנתי,אני רק נימנמתי!". הוא ראה את שרלין עומדת,ובוהה בו, דרו ראה שהיא מתאפקת שלא לצחוק.
"טוב באמת שקמת. צריך ללכת לזירת האתגרים." היא אמרה ויצאה מהחדר. דרו עמד,קלט שאף אחד לא היה בחדר חוץ ממנו,ניגב את שארית הריר מצידו של פיו,והלך אחרי שרלין.
………..
המבחנים נשמעים קשים,שרלין חשבה,עם כל השנים שהייתה ביערות, היא שכחה שיש דבר כזה שנקרא,"מבחן".היא בקושי הלכה לבית ספרה בעיר הסמוכה,אף אחד לא ידע שהיא מסתתרת ביערות, לכן היא לא נקשרה לאנשים, ולא היו לה הרבה חברים. רק המחשבה על מבחנים הלחיצה אותה, אבל היא התנחמה בעובדה שהיא לא היחידה שנלחצה,אולם דרו לא הקשיב לדבריה של סייג', אבל היא ראתה את הדאגה בעיניו, והיא במיוחד שמה לב לכך שבנג'מין היה אדום כמו עגבניה,לא, אלא כמו הדם שזורם בורידים. הם צעדו לזירת האתגרים,אבל שרלין שמה לב שהם לא היו היחידים שבאו לשם, היוא גם עוד אנשים שצעדו לשם, רובם נראו בגיל שלה,למרות ששרלין לא זכרה את כל הפרצופים.הם היו פחות מעשר אנשים. הם הגיעו לזירת האתגרים דמויית הכיפה, אבל היה דבר מוזר, הם לא מצאו כניסה. חלק ניסו לפתוח את הכיפה בכוח,חלק ישבו בצד חיכו למושיע, וחלק חיפשו מסביב,שרלין הייתה אחת מהם. לפתע, הם מצאו פתח ארוך ודק,מה שאומר שהם היו צריכים להצטופף שם או להיכנס אחד-אחד. אחרי כמה הסכמות, נכנסו האנשים אחד-אחד, וכשהאחרון ניסה להיכנס,חצי מהכיפה נפתחה, והילד צנח למטה, לתוך פנים הכיפה. הכיפה לא נראתה זירה בכלל, אלא נראתה ככיפה גם מבפנים, בנוסף לכך רצפתה הייתה לבנה. בקיר הזירה היו שלושה מסכים,אחד במרכז, אחד מימינו שכיסה חלק מהפתח שצר שממנו הם נכנסו ואחד משמאל למרכזי.הנבחנים התקבצו באמצע הזירה, וחיכו.
"ברוכים הבאים,ילדים." אמר קול מוזר של זקן.התלמידים תהו מאיפה זה בא, חוץ מהם, אף אחד לא היה שם.
"אני כאן!" צעק הקול,וכולם הסתובבו אל המסך במרכז וראו איש מטושטש,האיש בהחלט היה זכר,חשבה שרלין, אבל פניו המטושטשות הקשו על עובדה זו.
………..
דרו הסתכל אל האיש המטושטש בחוסר מודעות,זה קשור למבחנים שהזכירו מקודם?ולמה היו עוד אנשים בהיכל?
"אתם יודעים למה אתם פה,נכון?" שאל האיש,דרו הסתובב וראה שכמעט כולם היו חסרי מודעות למצב.
"טוב אני מניח שלא. אני אסביר למה אתם פה,אבל היזהרו,אנ אזכיר את זה רק פעם אחת." אמר האיש, לכולם היה מבט של הקשבה,אפילו לדרו,שנראה רדום מעט מה"נמנום" שהיה לו מקודם.
"ישנם שישה ביתנים במקום הזה,גורדין,צ'ייפרס,רווליז,סליימר,פרנטיס וטנקרס. לא כולם יכולים להתקבל אליהם."האיש החל להסביר, דרו שמע את בנג'מין לוחש לעצמו "הלך עליי". האיש המשיך,
"בשביל להיות באחד מביתנים הללו,צריך לעבור מבחנים מסויימים,הם מעורבים מאוד בקבלה לביתן חוץ מההיסטוריה או אישיות התלמיד. בשביל המבחן צריך לדעת הרבה אלמנטים כמו חוכמה,כושר גופני,חשיבה מעשית,חשיבה אסטרתגית,זריזות,דיוק,נחישות,אמביציה,מזל ועוד דברים שאין צורך להזכיר. מה שכן צריך להזכיר הוא שהמבחנים שונו מאז השנים הקודמות,מה שהמדריכים או תלמידי השנה האחרונה אמרו לכם לא יועילו לכם במבחנים." קהל הנבחנים החל להתעורר, הם אמרו דברים כמו,"מה" , "איך","זה לא פייר" ועוד דברים שהתערבבו, עד שהאיש צעק,"שקט!" הדיבורים דעכו,עד ששררה דממה.
"במסכים יופיעו האתגרים שיש לעבור." אמר האיש , ובשתי המסכים האחרים הראו תמונות של המבחנים, היו מבוך,"תפוס את הדגל",טריוויה,משחק לוח מסובך,5 רמזים וסייף קרבי. לפתע הופיע שולחן קפה לבן ועליו טאבלט, הם היו צריכים לעמוד בתור, ולרשום מהו האתגר שהם רוצים לעשות. התלמידים הופיעו התור, רובם רשמו את האתגרים, כשהגיע תורו של דרו,הוא פחד לרשום, הוא חשב על כל האתגרים שיש וניסה לחשוב על מה הוא יכול לעשות. הוא ידע כבר מה שרלין תרשום ומה בנג'מין ירשום,שרלין כנראה תרשום טריוויהאו משחק לוח,כל דבר שחכם,ושבנג'מין יבחר "תפוס את הדגל". דרו,לעומת זאת, לא ידע מה לבחור, הוא לא כזה חכם וגם לא אתלטי בכלל. אחרי סיעור מוחות עם עצמו, הוא רשם 'מבוך'.
החדר החל להסתובב, ודרו קיווה שהוא יצליח, גם זה לא בטוח.
יהיה מה שיהיה , דרו לא פיתח ציפיות,
רק שישרוד.