לב פועם במלחמה כושלת פרק 4 חלק 1

דרו לא ישן כל הלילה. הוא שחה בצחשבותיו שצצו לאחרונה. לפני יומיים, היה מתבגר בן 17 המסתתר ביערות עם אחיו ואחותו הקטנים, מפחד שהצבא ימצא אותו , יקח אותו לחייליו וימות מהניסיונות להצליח.
עכשיו הוא באכריום , מקום ששמע עליו פעם אחת בחיו. התחיל לחשוב על הסיפור שאביו סיפר לו לפני השינה כשחשב שעומדים לשרוף את הכפר, והוא הראשון.

…………………………………………………………………………………………………………………………
פלאשבק:
דרו בן השש לא היה כמו כל הילדים שבכפר. הוריו היו מחוץ לכפר אין ספור פעמים, ועל דרו הוטלה המשימה לשמור על אחיו ואחותו התינוקות. אף אחד לא דיבר אל דרו , הם חשבו שהוא מוזר, כנראה בגלל מראהו, הוא היה בהיר, בהיר למדיי לטעמיהם, שיערו היה חום מבולגן ועיניו היו כחולות כהות כדיו של עט. אוליי צחקו בגלל שלא דיבר אף פעם. אחת מהם זו הסיבה אבל לא ידע אם יש סיבה. הוא חזר הבייתה, מפוחד . הילדים בכיתתו סיפרו לו שאם ישרפו את הכפר, את הבית הקטן שלו ישרפו ראשון. הוא התחיל לרוץ אל ביתו הקרוב, דמעות החלו לנזול , בהירות יותר מעיניו. אביו פתח לו את הבית, אבל דרו לא שם לב אליו, רץ לחדרו ומסתגר שם. אביו הלך אחריו לחדר.
" הכול בסדר,דרו?" שאל אביו והביא לו חתיכת טישו קטנה.
" למה שיהיה בסדר?" אמר דרו, יחסית לילד קטן , נשמע רציני כמו ילד בן 13. אביו התיישב לידו.
" מה הילדים האלה עשו עכשיו?" שאל. דרו קינח את אפו בטישו ואמר " הם אמרו לי שאם ישרפו את הכפר, הם ישרפו אותי קודם." קינח את אפו שוב.
"בוא אני אספר לך סיפור." אמר אביו. " גם זה יהיה עצוב?" שאל דרו ואביו גיחך.
" לפני הרבה שנים היה ילד , שתמיד הציקו לו, לא ידוע הסיבה. אבל שהחלו לקלל אותו, הקללות עברו עליהם, ובצורה חמורה הרבה יותר.הם הבינו שזה היה בגללו וביקשו ממנו סליחה." סיפר.
" אני לא רוצה להעליב אבל, הסיפור קצר ודיי עלוב." אמר דרו וניגב את דמעותיו.
"אני עדיין לא סיימתי." הזהיר, והמשיך.
" כמעט כל חיו , חשב הילד על מקום שבו אף אחד לא שפט אותו. עד שיום אחד שמע על מקום שקוראים לו 'אכריום', וזהו מקום שבו הכול מתגשם. הוא קנה כרטיס לרכבת מכספו וברחלאכריום מבלי שאף אחד יידע. שם הוא התחיל ללמוד , לעבוד , לרכוש חברים ולהתאהב."
" לא אמורים לספר לי סיפורים על אהבה בגיל כזה." העיר דרו.
" רק תחשוב על זה , ותגיד לי. בסדר?" אמר אביו ודרו הנהן.
סוף פלאשבק.
………………………………………………………………………………………………………………….
דרו הפסיק לחשוב וראה ששרלין התעוררה כבר. היא חיפשה בגדים, כנראה ליום המיוחד. הוא שמע טקטוק בדלת. שרלין פלטה נחרת בוז ופתחה את הדלת. נערה בעלת שיער שחור חלק נכנסה לחדר. היא לבשה בגדים כמו שויולט לבשה אתמול רק שהחצאית הייתה ירוקה-כהה והסוודר היה ירוק בהיר וירוק כהה.
" היי, למה אתם לא ערים?" אמרה הנערה.
"אנחנו כן, אבל מר 'אל תדאגו, אני אקום יותר מוקדם מכם' החליט שלא לקום."אמרה שרלין וגילגלה את עינייה. הנערה התיישבה ליד מיטתו של בנג'מין, ודחפה אותו מהמיטה. הוא קם על רגליו, עצבני יותר.
"אני סייג', דרך אגב." אמרה ולחצה את ידו של בנג'מין.
" עכשיו, צריך להכין אתכם למבחנים שיהיה לכם ביומיים הקרובים." הוסיפה, הייתה שתיקה כמה שניות עד שהשלישייה קראו ,
" איזה מבחנים?!?"